ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

תפילות השבת (6): קריאת שמע וברכותיה בחול ובשבת

ע"י: הרב שי פירון

נוסח תפילת ערבית כמבוא ליחודה של תפילת השבת


לשיעורים הקודמים


הנוסח המקובל אינו מבחין בין ברכות שלפני קריאת שמע, ביום חול ובשבת. אולם, נוסחים קדומים מבחינים בין תפילות השבת והחול.


בסדר רב סעדיה גאון, יש שינוי בכל חמשת הברכות(!) {פירוט הנוסחים השונים: נתיב בינה להר"י יעקובסון, ח"ב, עמ' 84}.אכן, כבר בסידור רב עמרם גאון יש שינוי, ומתחילים ב"ברוך אשר כילה מעשיו".


אולם, בטרם נעסוק בהבחנות שבין תפילת חול לתפילת השבת, נבקש לעסוק קמעא בנוסח תפילת ערבית שבכל יום.


 


יסוד קריאת שמע הוא קבלת עומ"ש. ברור לכל, שהברכות שלפני ק"ש הן בבחינת הקדמה לקבלת עומ"ש ולפיכך ראוי להבין - על יסוד הבנתן - על מה עלינו לכוון בעת אמירת קריאת שמע.


הברכה פותחת ב: "אשר בדברו מעריב ערבים...פותח....משנה....מחליף...המעביר יום...ומבדיל...ה' צבאות שמו..."


קבלת עומ"ש אינה אמירה סתמית אלא הכרזה ש' מנהיג את העולם? גם  הפעולות הקבועות, הריטואליות, הטבעיות ביותר - הן מעשה אלוקים, בכל יום מחדש. יסוד ראשון בקריאת שמע הוא היסוד שהטבע מונהג ומושגח על יד האל ברוך הוא. זוהי הכנה טבעית לקריאת שמע.


הברכה השניה, 'אוהב עמו ישראל' הפוכה מזו הראשונה ומשמעותה: הקשר הייחודי בין עם ישראל לבין הקב"ה. 'אוהב עמו ישראל' הוא ביטוי אחר. "עמך אהבת...תורה ומצוות חוקים ומשפטים אותנו למדת....על כן בשכבנו ובקומינו".... כאן, יש קריאה לאינטימיות בקשר שבין אדם לאלוקיו, שבין העם לרבש"ע.


בבואנו לקבל על עצמנו עול מלכות שמיים אנו מדגישים שיש שני מניעים למעשה:


האחד - הטבע, המשייך אותנו לכלל העולם.


השני - הייחודיות, השייכות.


מעניינת העובדה שמצינו, כאמור לעיל, גישה הרואה בתפילת ערבית של שבת, נוסח אחר לחלוטין.


אולם, גם לגישות המבקשות לראות נוסח רגיל, יש הבחנות.


דוג': בזוהר תרומה  - אצטריכו כל עמא לברכא במעלי שבתא ברעו דליבא ובחדווה"; בשער הכוונות: "להורות, כי יש תוספת קדושה עתה בליל שבת מבליל חול, לכן נהגו לומר ברכות קריאת שמע בנועם ובחן טוב ובקול נעים"; ועוד.


מסתבר, שברורה השמחה והנעימה. שני ההיבטים הללו באים לידי ביטוי מיוחד דווקא ביום השבת. גם המימד הטבעי מקבל משמעות אחרת בשבת (שבת בראשית) וגם המימד הייחודי מקבל משמעות אחרת בשבת (שבת מצריים).

 

 

בית המדרש