ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

תפילות השבת (7): הפורס סוכת שלום עלינו

ע"י: הרב שי פירון

מה הסיבה להבחנה שבין תפילת ´השכיבנו´ ביום חול לעומת נוסח התפילה בשבת?


ידועים דבריו של אשר גינצבורג, אחד העם על השבת:


"אפשר לאמר בלי שום הפרזה, כי יותר משעם ישראל שמרו על השבת שמרה השבת אותם" (על פרשת דרכים, מאמר נ"א - שבת וציוניות).


אמירה זו נתפסת כאמירה הגותית, אולם עיון מהיר יוכיח שיש לה מקור בסדר תפילת השבת. בפינה הקודמת עסקנו בברכות קריאת שמע תוך כדי התמקדות בברכות שלפני קריאת שמע. עתה, אנו מבקשים להתמקד בברכה האחרונה, ברכת 'השכיבנו'.


ביום חול ברכה זו מסתיימת במילים:"שומר עמו ישראל לעד".


מחקרים קדמונים מצביעים שמלכתחילה נחלקו איזה נוסח מבין השניים לנהוג והיה מי שנהג לומר בחול - 'שומר עמו' והיה מי שנהג לומר: 'ופרוס עלינו '.  בסופו של תהליך, נקבעה האפשרות האחת לשבת והשניה ליום חול.


לשון השו"ע היא: "אינו חותם שומר עמו ישראל לעד, אלא..."בא"י הפורס..."וכו' (או"ח רס"ז, ס"ג).


וכתב הט"ז: "ונראה לי שטעם שלנו על פי מה שכתב הטור דהא בשבת אין צריך להתפלל על שמירה לפי שאם ישמרו את השבת השבת ישמור אותם, והיינו אם ישמרו אותו כראוי".


והביאו על כך משל:


משל למלך שנתרחק מחייליו, ובא בתוך עם אחר שאין מגין עליו, והיה מתפחד ולקח עמו כלי זיין להגן על עצמו מן מבקשי נפשו. אבל כשהגיע בתוך חייליו, הניח כלי זיינו, לומר שאינו צריך לשמור


את נפשו, שהרי סגניו ושריו אתו לשמרו.


כך ישראל: בימי החול מתפחדין מפני המזיקין, ואומרים "שומר עמו ישראל לעד". אבל שבת מגינה עליהם, ואין צריכים שמירה, ולכך אומרים אח"כ "ושמרו בני ישראל את השבת" (תניא סי' י"ג).


לכן, מוסיף הרש"ר הירש שהשבת "כשלעצמה, משכחת כל הרהור על צער וסכנה, ממתנת ומשככת כל רגש של אבל ושל צער. השבת מעמידה את הצורך של השלום ללא כל פגם, בו אבינו שבשמיים פורס כנפי רחמיו".


על פי זה, ברור מה משמעות הקטע הבא בתפילה, שיש לו לדרוש לו סמוכין: "ושמרו בני ישראל את השבת".. והיינו שכל מה שהפורס סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל תליא בכך ש"ושמרו בני ישראל את השבת". וכבר כתב האבודרהם  שבא לומר שאם ישראל שומרין את השבת מיד נגאלין


ואף על פי כן, כיוון שאין אנו בטוחים שאנו שומרים את השבת כראוי, אנו אומרים: "כי אל שומרנו...ושמור צאתנו..." (באר היטב).


ניתן, אולי, להבחין בין  שני מושגים שונים: שמירה והגנה. הגנה היא פעולה יותר אינטימית והיא מביאה לידי ביטוי יחס אישי עמוק יותר מאשר השמירה שהיא הפעולה. בכל השבוע אני מסתובבים וה' שומר עלינו. בשבת, הוא חובק אותנו, הוא מכניס אותנו תחת צל סוכתו. הסוכה היא מקום ההגנה של האדם מפני הרעה שבחוץ. שם, בסוכתו של המלך, הוא מרגיש הרבה יותר מוגן. "ופרוס עלינו סוכת שלומך ברוך אתה ה' הפורס סכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים". אנו מתפללים לה' ומבקשים לחוש את חווית הסוכה כמקום שבו אין ממה לחשוש.


 


אולם, בספר הכולבו ביאר את הדברים על פי פשוטם:


"נוסח "שומר עמו ישראל לעד" לא נתקן רק בחול, שכל אחד יוצא ובא למלאכתו, וצריך שימור בדרכיו אשר הוא הולך. ובשבת ויום טוב שלא יצא איש ממקומו חותמין "ופרוס סכת שלומך" וכו', כלומר: שלא הוצרכנו רק לשמור היום הקדוש הזה, פרוס סוכת שלומך שנוכל לשמרו בשלום ובשלמות". עכ"ל.


על פי נוסח זה, אין לראות בשינוי הנוסח אלא תיאור מציאותי של השבת.

 

 

בית המדרש