ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

תפילות השבת (8): ושמרו בני ישראל את השבת

ע"י: הרב שי פירון

אמירת ´ושמרו בני ישראל´ הינה ביטוי יחודי לחלקה של האומה בעיצוב השבת.

מקורה של אמירת 'ושמרו' קדום. כבר בסידור רב עמרם גאון מצאנו שנוהגים לאומרה, ובספר אבודרהם  ביאר שזוהי הודאה בהירה שאם משמרים את השבת - מיד נגאלין. הסבר זה, מונע לא רק ממניעים פרשניים, עליהם עמדנו בפינה הקודמת, המקשרת בין הסיומת המיוחדת של ברכת 'השכיבנו' לשבת כי אם גם ממניע הלכתי.


כידוע, סוגיית הבבלי בברכות (ד ע"ב, ועוד),  הכריעה שעלינו להקפיד לסמוך גאולה לתפילה. היינו שברכת 'גאל ישראל' תהיה צמודה לתפילת עמידה. חז"ל למדונו שהשכיבנו, נחשבת כ'גאולה אריכתא' (ולענין 'יראו עיננו בחו"ל, וקדיש, עיין בתוס' שם). על פי עקרון זה ברור מדוע בקשו לקשור את תפילת 'ושמרו' לענייני גאולה. [ולענין ההזכרה של שאר המועדים, י"ל שכיון שמזכירים יציאת מצרים, גם הם בכלל גאולה אריכתא (פמ"ג, לבוש)].


אכן, הטור הביא את המנהג לאומרו אבל המחבר השמיטו (סימן רס"ז). גם מנהגי חב"ד מביעים הסתייגות מאמרתו. ידוע בשם הגר"א שאין לאומרו מטעם  הפסק הפוגע בסמיכת גאולה לתפילה.


בפשטות, הברית, 'ברית העולם' בין ישראל לקב"ה היא המפתח לשהיה תחת כנפי סוכת שלום. נוכל לומר, שלמדנו, שסמיכת גאולה לתפילה אינה צפיה מופשטת כי אם פעולה מעשית. "ושמרו", שמירת השבת על מכלול הלכותיה, היא דרך הכרחית למבקש להביא לגאולה. דווקא בין גאולה לתפילה נמצא ענין השמירה, כך לא מותרים את הגאולה כענין 'רוחני' , מופשט


עקרון חשוב שנלמד כאן הוא ששמירה היא עניין אקטיבי ולא פאסיבי. לכן: "ושמרו ...לעשות את". יתר על כן - חותם הברית תלוי בעשיה. 'לעשות את השבת לדורותם - ברית עולם'.


מענין לעמוד על ההבחנה בין אות לברית. אות - סימן, אמצעי ל...; ברית - לכאורה, זה הדבר עצמו. אבל, אולי צריך לבאר שכדי לכתוב מילה שלמה צריך אות ועוד אות. שמירת השבת היא אחת האותיות ההכרחיות לכתיבת הברית. זוהי האות החסרה ביני ובין בני ישראל לכתיבת המילה השלמה.

 

 

בית המדרש