ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

כמה מילים של אהבה

ע"י: הרב יובל שרלו

בסיומו של סדר הפסח נהגו רבים לקרוא את מגילת שיר השירים* מנהג ישראל בכל מקום הוא לקרוא את המגילה בשבת שבמועד הפסח - זו זכות עצומה לדבר בשפה אחרת מזו שאנו רגילים בה בדרך כלל. בימות השנה אנו מדברים בשפת חול ולא בשפת שירת קודש. מעבר לכך, הורגלנו בשנים האחרונות לדבר בשפת הביקורת, הציניות והריאליות. והנה באה מגילת שיר השירים ומדברת בנו בשפה שונה לחלוטין - זו שפת האהבה,


בסיומו של סדר הפסח נהגו רבים לקרוא את מגילת שיר השירים; מנהג ישראל בכל מקום הוא לקרוא את המגילה בשבת שבמועד הפסח - זו זכות עצומה לדבר בשפה אחרת מזו שאנו רגילים בה בדרך כלל. בימות השנה אנו רגילים בשפה שונה. ראשית, אנו מדברים בשפת חול ולא בשפת שירת קודש. מעבר לכך, הורגלנו בשנים האחרונות לדבר בשפת הביקורת, הציניות והריאליות. את מקומם של הכיסופים, התמימות והתשוקה תפסה שפה אחרת, וכך אנו שוקעים במשך השנה ואף בימות הקודש. והנה באה מגילת שיר השירים ומדברת בנו בשפה שונה לחלוטין - זו שפת האהבה, הנפתולים, המשיכה והבריחה, החיזור והמציאה, התמימות והשאיפה.


לצורך שפה זו אנו נדרשים להכנות רבות מאוד. אנו מבערים את החמץ - הן מסביבתנו הפיזית, והן מעולמנו הרוחני; אנו פונים בליל הסדר אל שורשי האומה ויונקים מהם את תודעת הגורל והייעוד כאחד; אנו לאחר לילה שלם של עיסוק בשבח והודאה לריבונו של עולם, בהפנמת תחילת דרכה של האומה ובמחשבות על עתידה; אנו שבעים ואוכלים את הפסח על השובע; אנו כיום גם יודעים כי עמנו רבים רבים מבני האומה הישראלית, גם אלה שבדרך כלל אינם נאמנים לברית התורה והמצוות - כשכל זה קיים בעולמנו אנו יכולים לפנות לשפה האחרת - שפת האהבה.


שפה זו אינה עוסקת רק בענייני בין אדם לחבירו. מאז הכרעתו של רבי עקיבא כי שיר השירים הוא קודש קודשים אנו יודעים כי כל הספר כולו הוא משל לקשר שבין אדם לבין אלוקיו. לאמור: בליל הסדר אנו גם מדברים בשפה אחרת כאשר אנו עוסקים בקשר בינינו ובין ריבונו של עולם. בדרך כלל, שפת הדיבור שלנו אל הקב"ה היא שפה של חובה, מצווה, כפייה, אדנות, גמול ואחריות. והנה, אנו זוכים לדבר בשפה אחרת - אנו זוכים להכיר, לאחר שעברנו את כל התהליכים הרוחניים האלה, שפה אחרת. אל הקב"ה מדברים גם בשפה של אהבה, כיסופים, תשוקה, התקרבות, התלבטות, בריחה ומציאה והרבה חלום וחזון.


הדיבור בשפה אחרת פותח הזדמנויות חדשות של אמונה. האמונה העמוקה הופכת להיות תוצאה של בחירה עמוקה, והכרעה של רצון להתקשרות ודביקות בריבונו של עולם; אין היא תוצאה של הוכחות פסבדו-שכליות מחד גיסא, ושל אימה פחד ויראת העונש בלבד מאידך גיסא. האמונה הופכת להיות חוויית חיים עמוקה - בדיוק כשם שהאהבה עולה ברוחו של אדם.


השפה הזו היא בעלת משמעות קיומית עמוקה ביותר. האדם הופך על ידי שימוש בשפה זו לאדם אחר לחלוטין. זוהי שפה של ענווה, של אמון, של הקשבה, של עדינות נפשית פנימית, של עולם פחות מחודד ויותר עגול, של מעבר מתמיד מדיבור כלפי חוץ לשיח כלפי פנים, של נכונות לקבל שינויים מתמידים בעולם האמונה וההתקשרות באלוקים, ועוד ועוד. לא זו בלבד - היא קשורה קשר בל יינתק בתחומים אחרים של החיים. דוגמה לדבר, שיר השירים אינו ספר המנותק מנופי ארץ ישראל ("אתי מלבנון כלה", "יפה את רעיתי כתרצה") והאמונה הנולדת בו אף היא קשור קשר של קיימא במרחבי הארץ, בתקופת השנה, ובחוויות נוספות הקושרות אותנו לעולם. השילוב שבין עונת השנה ("הסתו עבר, הגשם חלף הלך לו"), נופי הארץ, שירת האהבה וההתקשרות והדביקות - הם שמובילים להטמעת דמות אחרת בתוך עצמנו.


זהו חלק מהחירות אליה אנו מכוונים את עצמנו ושואפים לקראתה. זו החרות לאהוב, להתמכר, להתעלות, להידבק, לשמוח, להתעדן, להתקרב, לבקש, להתרחק, למצוא מחדש, ולעבור את כל עולם החוויות הנפשיות של האמונה. אנו התרגלנו יתר על המידה להיות השומרים מבחוץ על הארמון לבל תחדורנה אליו רוחות זרות, עד ששכחנו להיכנס לארמון פנימה וליהנות מטובו ומיופיו. קריאת שיר השירים מכוונת לכך.
המאמר יתפרסם ב'שבתון' לחג הפסח

 

 

בית המדרש