ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

המסקנות הרוחניות מבחירת יהושע למנהיג הכניסה לארץ

ע"י: הרב יובל שרלו

הרב שרלו מנסה ללמוד מסרים רוחניים לימינו מתוך פרשת השבוע המתארת את בחירת יהושע להנהיג את עם ישראל

 


דמותו של כלב מתנוססת לעין כל בפרשת המרגלים. כלב, שעלה מלכתחילה לחברון דווקא, ולאור דברי האגדה השתטח על קברי אבות; כלב שהסה את כל העם ואמר "עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה"; כלב שריבונו של עולם העיד עליו שרוח אחרת הייתה בו, ועל כן הוא יזכה לכך שזרעו יוריש את הארץ; כלב שגם לאחר שנים רבות התייצב בפני יהושע ואמר לו "ככוחי אז וככוחי עתה למלחמה לצאת ולבוא" וזכה בחברון - הוא דמות עילאית הצומחת מתוך פרשת השבוע, והמלמדת את עם ישראל כולו מה משמעותה של דבקות בארץ ישראל, מהן יסודותיה ומהן מטרותיה.


אף על פי כן, הנאמן לפרשת השבוע צריך לשים לב גם לפן השני של סיפור זה - מי שזכה להיות מנהיג עם ישראל ולהכניס את עם ישראל כולו לארץ ישראל - הוא יהושע בן נון; מי שזכה להיות ממשיכו של משה רבינו בהפצת תורה, בקבלת התורה ממשה ומסירתה לזקנים בשלשלת מסירת התורה - הוא יהושוע בן נון; מי שזכה להוביל את עם ישראל כולו לברית עם ריבונו של עולם, הן בהר גריזים ועיבל והן בשכם לקראת סוף ימיו - הוא יהושע בן נון; מי שחילק את הנחלות לכל עם ישראל - הוא יהושע בן נון; ולדעת חכמים, מי שזכה לתקן תקנות חברתיות חשובות העוסקות בישוב ארץ ישראל - הוא יהושע בן נון.


שאלה מרתקת היא אפוא מפני מה זכה כלב לכך ויהושע לכך ? התורה עצמה לא אומרת במפורש, אולם ניתן להבין זאת בשתי דרכים. דרך אחת היא מתוך הפרשה עצמה - יש משהו שכלב בן יפונה עשה ויהושע נמנע ממנו. כלב בן יפונה לא רק קרע את שמלותיו, לא רק התייצב ואמר כי הארץ טובה מאוד, אלא גם הסה את העם אל משה, וקבע באופן חד משמעי כי יש לעלות ואפשר לנצח. האמירה המפורשת הזו שלו זיכתה את כלב בנחלה מיוחדת, ואילו יהושע לא קיבל במפורש בתורה נחלה זו (אם כי בסופו של דבר נקבר בנחלתו). על כל זה אפשר כמובן להסתכל גם בעין אחרת : יהושע לא עשה זאת בשל הצבת מטרה אחרת - הוא ראה את המטרה בהובלת עם ישראל כולו לארץ ישראל, ובשעה שקרא את המציאות וראה כי לא ניתן לשכנע את העם לעשות זאת, הבין שיש לסגת לאחור, ולהתחיל מסע ארוך ומורכב של תיקון המציאות. על כן הוא זכה בהנהגת האומה. אפשרות שניה היא מהתנהגותו של יהושע לאורך התורה כולה. הוא היה תלמידו של משה, לא מש מקרב האוהל, וליווה את משה לא רק בשאלת ההתנחלות בארץ ישראל, אלא גם בשאלת מסירת התורה ולימודה. על כן, הוא זה שנמצא ראוי על ידי ריבונו של עולם להמשיך את משה רבינו. המשכת משה רבינו הביאה אפוא לשתי תוצאות ענקיות - מסירת התורה מדור לדור, והנהגה לאומית רחבה לארץ ישראל, על אף כל סיבוכיה, רפיונה ומחלוקותיה.


החובה המוטלת על דורשי התורה ומלמדיה להתייחס לשני האישים האלה, ולהבדל שבין תוצאות פרשת המרגלים ליהושע וכלב. חשוב כל כך לבטא הן את מי שזכה לנחול בארץ למשך דורות רבים, והן את מי שזכה להיות מנהיג האומה, מוסר התורה, ומנהיג הכניסה הלאומית לארץ ישראל. לא זו בלבד, אלא שמוטל עלינו ללמד גם את הסיבות השונות שהביאו לכך ולכך. לכל זה יש השפעה גדולה על דרכנו הציבורית בזמן הזה, ועל האפשרויות השונות העומדות בפנינו. שתי הדמויות הינן מורות דרך, ושתיהן חקוקות בזיכרון הלאומי; שתי הדמויות עשויות ללמד אותנו כל כך הרבה על דרכנו בזמן הזה, ועל כן מאדירה התורה את שניהם.
המאמר יתפרסם בעלון 'שבתון' לפרשת שלח

 

 

בית המדרש