ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

איך נזהה מחלוקת לשם שמים?

ע"י: הרב יובל שרלו

האם יש דרך לזהות מחלוקת שהיא לשם שמיים ?על כך במאמר הבא הנכתב לקראת תשעה באב

 


האם יש דרך לזהות מחלוקת שהיא לשם שמיים ? שאלה זו צצה ועולה בשל ניגוד שלכאורה בין שתי מגמות המצויות בדברי חז"ל. מחד גיסא, הוקירו חכמינו את המחלוקת מאוד מאוד, ואף אפיינו את תלמידי החכמים כאלה היושבים ועוסקים בתורה אסופות אסופות; לא זו בלבד אלא שאמרו חכמינו על מחלוקות רבות "אלו ואלו דברי א-להים חיים", ואף לימדו כי "...מה פטיש זה מתחלק לכמה ניצוצות אף מקרא אחד יוצא לכמה טעמים". מאידך גיסא, דיברו חכמים בגנות המחלוקת, ולדעת מוני מצוות מסוימים, ישנו איסור מפורש על החזקה במחלוקת "ולא יהיה כקורח וכעדתו". שאלה זו אינה פילוסופית בלבד, אלא שאלה קיומית מרכזית בעולמם של לומדי התורה. מחד גיסא, המחלוקת היא המבנה האהוב ביותר של התורה, וכל לומד תורה שש על המחלוקת במקום בו היא נמצאת, שכן היא מבררת לו את הפנים כולם. הראי"ה כידוע ביאר כך את דברי חכמינו "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם" - דווקא מתוך הגיוון והריבוי. מאידך גיסא, מראשית התורה שבכתב ועד אחרית ימינו אנו מוצאים את המחלוקת העכורה, המפלגת והכואבת. דומה כי חכמינו יישבו את שני הקולות ביחס למחלוקת בקביעתם כי על המחלוקת להיות לשם שמיים.


ברם, הקביעה "לשם שמיים" היא קביעה המלמדת על המגמות הפנימיות והנסתרות של בעלי המחלוקת. מעבר לכך, סביר להניח כי כל המצוי במחלוקת מתעטר בעטרה זו, ומשוכנע בכנות כי לא לכבודו ולכבוד בית אבא הוא נלחם על עמדותיו, כי אם "לשם שמיים". ישנו אפוא צורך לבקש כלים חיצוניים אשר יאפשרו את הזיהוי של מחלוקת לשם שמיים. כדרכם של כלים, אין הם מהווים מדד מוחלט, ולעולם לא ניתן לחדור לעומק המגמות מכוח המבנה החיצוני של הופעתם. אף על פי כן, נראה כי ניתן לסמן כמה כללים לזיהוי המחלוקת האמיתית לשם שמיים:


א. מבחנו של החולק לשם שמיים הוא בדיוק בו הוא מציב את עמדות הצד החולק עליו. אם מחפש אמת הוא - הוא יעשה מאמץ ניכר להציג את עמדות הצד השני בדיוק כפי שהיה רוצה שיוצגו עמדותיו. בכך הוא מגלה שהמגמה שלו היא חיפוש האמת, ולא הניצחון. נוהג זה אינו מונע את האפשרות לחלוק ואפילו בחריפות על הדעה המוצגת, אולם כל זה לאחר בירור מדויק שלה. לעתים מזומנות, נוהגים מי שחולקים לעצב את עמדת הצד השני בצורה קריקטוריסטית, כדי שיהיה נוח לתקוף את אותה. זהו אחד הסימנים המובהקים למחלוקת שאינה לשם שמיים, מלבד מה שהדבר אסור מכוח החובה להתרחק מן השקר.


ב. ההלכה אוסרת באיסור חמור לכנות שם לחברו, ואף קובעת כי העושה כך אין לו חלק לעולם הבא (הלכות תשובה ג, יד). גם במחלוקת קיימת הסכנה של "כינוי שם" - אי התייחסות עניינית לנושא, אלא הכתמת האדם החולק בכותרות וכינויים. במקום בו אנו מוצאים הכללות וכינויי שם אנו מסוגלים להעריך כי אין מדובר במחלוקת לשם שמיים, אלא אם כן החולקים עצמם מגדירים את עצמם בכותרות אלו.


ג. מחלוקת לשם שמיים אינה גולשת לאיבוד האמון ההדדי. המשנה ביבמות המלמדת כי בית שמאי ובית הלל לא נמנעו מלשאת נשים האחד מהשני מהווה מדריכה נצחית לאורחות המחלוקת. ישנם דיונים רבים - בתוספתא, בבבלי ובירושלמי - כיצד אפשרי הדבר שמחלוקת מהותיות לא יצרו קרע, אולם על העובדה עצמה אין חולק. זהו אחד המבחנים העמוקים ביותר של החולקים לשם שמיים, כשהם מסוגלים להפריד בין המחלוקת ובין איבוד האמון בטוהר הכוונות של הצד השני, וממילא בלגיטימיות שלהם, כפי שכתוב בתוספתא: " כל דרך איש זך בעיניו ותוכן לבות ד'".


ד. הביטוי מחלוקת "קורח ועדתו" מתבאר גם בדרך נוספת. אין הכוונה רק למחלוקת של קורח ועדתו עם משה, אלא גם למחלוקת הפנימית בתוך עדת קורח. סביב קורח התקבצו אינטרסנטים שונים, בראשם דתן ואבירם, שטענותיהם היו שונות משל קורח, והם ניצלו את ההזדמנות כדי להכות במשה ואהרון. זהו אפוא אחד הסממנים המובהקים של מחלוקת שלא לשם שמיים. במקום בו מתקבצות קבוצות שונות, שהמשותף להן הוא רק הרצון לפגוע בצד השני, אין מדובר במחלוקת מהותית אמיתית, אלא במאבק כוחני.


ה. בסופו של דבר, מחלוקת לשם שמיים נחשפת לאור שפת המחלוקת וסגנונה. כאן קשה יותר לקבוע כללים מובהקים, אולם חדי האוזן מסוגלים לשמוע האם הטיעונים השונים נאמרים בענווה, מתוך רצון לברר את האמת, בדרך שאינה מתלהמת ואינה תוקפת אף שהיא חריפה וחדה, או שצליל הדברים עצמו מלמד על הבעייתיות שבדבר.


דברים אלה על המחלוקת לשם שמיים הם החשובים ביותר בעת הזו. אחדות ישראל ואהבתם לא באה למנוע את המחלוקת, וליצור חברה מונוליתית. היא באה לאפשר חברת תלמידי חכמים וציבור רחב השותפים בבירורים רעיוניים לשם שמיים, בדרך שאינה פוגעת באהבה ההדדית ובשיתוף פעולה בנושאים רבים ומגוונים, אלא מבקשת את הדביקות בריבונו של עולם ואת ההליכה בדרכיו.

 

 

בית המדרש