ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

ונשמרתם לנפשותיכם מאוד

ע"י: הרב יובל שרלו

אנו נתבעים להישמר מאוד. להישמר מטעות בעיקרי אמונה, ולשמור את נפשותינו מאוד מלנהוג בהתנהגויות מעוותות ואכזריות.

 


וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם  - בתודעה הציבורית, זכה פסוק זה לעצב את נושא הזהירות הגדולה משפיכות דמים. בד בבד עם מצוות התורה "ועשית מעקה לגגך" מצרפים רבים את הפסוק הזה לכל דיון בדבר החובה להישמר ולשמור על עצמנו. כל אימת שעולה התנהגות מסוכנת מצוטט פסוק זה, המלמד לדעת רבים כי התורה מצווה על האדם לא להסתכן לחינם. עצם המגמה המבקשת לצמצם ככל הניתן את הסיכונים היא מבורכת מאוד, ובימי קיץ חמים אלה היא גוברת והולכת. אכן, יש איסור הלכתי להסתכן: בנהיגה פרועה, בטיולים מסוכנים, ברחצה לא מוסדרת וכדו'. ברם, לכל זה אין קשר לפשוטו של מקרא של פסוק זה.


הקורא את הפסוק כולו יגלה זאת עד מהרה: וְאֹתִי צִוָּה יְדֹוָד בָּעֵת הַהִוא לְלַמֵּד אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים לַעֲשׂתְכֶם אֹתָם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ. וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר יְדֹוָד אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ". הנושא איננו עוסק בהיזהרות הפיזית כי אם בזו הרוחנית. הפסוק הקודם מדגיש את החובה להתמודד עם סכנותיה הרוחניות של ארץ ישראל בדרך של שמירת החוקים והמשפטים. הפסוק שלנו אפוא ממשיך את הרעיון הזה ואת הציווי המוטל על עם ישראל. היזהרו ! הישמרו לנפשותיכם ! אתם נכנסים אל ארץ שמגשימה את האלוהות שלה. ואילו אתם לא ראיתם כל תמונה ביום ההתגלות הגדול במעמד הר סיני: "יאמר, אחר שאתם יודעים בבירור שלא ראיתם שום תמונה - מעתה יש לכם להזהר שלא תעשו שום תמונה, שום פסל שהוא דבר הנפסל, ולא תמונת כל סמל, כי יש מן האומות שהם עובדים ומשתחוים לאיזו בהמה וחיה שהוא פוגע ראשונה בתחילת היום" (רבינו בחיי).


חובת שמירת הנפש היא בעלת שתי משמעויות. המשמעות הראשונה היא משמעות תיאולוגית אמונית. אנחנו חייבים לשמור את נפשותינו שלא לסטות אחר אמונות זרות, אחר הגשמת האלוהות, אחר הפסל ואחר המסכה. לעתים יש תחושה כי איסורים אלה הם מובנים מאליהם, ועבודה זרה כבר אינה מאיימת עלינו כלל וכלל, שהרי אין אנו נמשכים אליה. אף על פי כן, יש לציווים האלה משמעות רלוונטית מאוד. לא זו בלבד שהם מבטאים מאבק ברעיון של עבודה זרה, אלא שגם כיום ניתן לדבר על צורות שונות המעוותות את עבודת הא-לוהים עד לכדי סוג של עבודה זרה, או אפילו קבלת מקור סמכות אחר מאשר זה של ריבונו של עולם. באותה מידה שאנו שומרים על הגוף שלנו שלא ייפגע אנו חייבים לשמור על הנפש.


ברם, התרבות הכנענית מופיעה בתורה בהקשר נוסף. לא רק בהקשר התיאולוגי והשאלה באיזו צורה אנו מאמינים בא-לוהים, כי אם גם בשאלה מהי המשמעות המעשית של אמונה זו. מי שמאמין באלוהים מוגשם מצייר את האלוהות שלו בגובה עיניו שלו. הפסל מוגשם, הוא מתפקד במרחבי זמן ומקום, לעתים יש לו אישה, תאוות, יצרים וכדו', ובכלל הוא במסגרת שלנו. לכך יש משמעויות מעשיות: אם באלוהים נפלה שלהבת מה יגידו בני האדם, ועל כן ההתנהגות הכנענית היא התנהגות מינית, רציחתית ומושחתת. האמונה בא-לוהים שאינו פסל ואינו תמונה מושכת את האדם כלפי מעלה. היא מבהירה לו שהקשר עם הקודש העליון לא נתפר בסדר הגודל של האדם, ועל האדם לטפס בכל עת כלפי מעלה, ולהתקשר באין סוף המוחלט - בהתנהגותו ובתודעתו.


אנו נתבעים אפוא להישמר מאוד. להישמר מטעות בעיקרי אמונה, ולשמור את נפשותינו מאוד מלנהוג בהתנהגויות מעוותות ואכזריות. אנו לא ראינו תמונה במעמד הר סיני, אלא שמענו קול ציווי המצווה עלינו להתעלות בכל עת, ולהידבק עוד ועוד בריבונו של עולם נותן התורה.


המאמר יתפרסם בשבת פרשת 'דברים' בעלון 'שבתון'

 

 

בית המדרש