ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

חינוך ילדים וזוגיות

ע"י: הרב יובל שרלו

כיצד להתייחס לילדה בת 17 היוצאת עם בחור חילוני?האם דרך הכעס היא הפתרון?ומה ביחס למחלוקות בין בני הזוג בעניין?על כך בתשובה הבאה


שאלה
שלום רב אני אם לשמונה ילדם ב``ה , ילדי ב``ה ילדים טובים ועל כך אני מודה לקב``ה יום יום. היה ,ועדיין יש, לנו ניסיון עם מתבגרים, אך הפעם קרה משהו חדש המציב אותנו (את בעלי ואותי) במצב לא פתיר שמעלה אצלינו כאב רב, הלם ותהיות רבות. ילדתינו בת ה 17 התנדבה בדרום בזמן עופרת יצוקה , שם פגשה בחור מאוד ערכי ,אשר אינו מוגדר כדתי אך מנסה לחזור בתשובה . נוצר ביניהם קשר שעם הזמן רק הלך והתהדק. ברגע הראשון התנגדתי , משתי סיבות האחת זה שאינו דתי מהבית, אלא רק בתהליך,
והשניה - הגיל הצעיר של שניהם ( הוא בן 18), . דיברנו איתה כמה פעמים שזה לא נראה לנו,
ביקשתי בכל לשון של בקשה מבעלי שישוחח איתה או נשוחח יחדיו איתה על כך שאין זה מקובל עלינו. (כי אני חושבת שבעלי צריך להוביל את המהלך..) .פה אנו נכנסים לענין הזוגיות, בעלי חשב שאין אנו יכולים לומר לילדה בת 17 להפסיק קשר, כי היא די בוגרת , אני חלקתי עליו בכך, ומשוכנעת שאפשר לומר לה אם זה באמת בא מכל הלב , בדאגה ובאמונה. מאחר והוא לא הרגיש שלם לדרוש ממנה להפסיק את הקשר , נשארנו בגישתו לנסות להמליץ, להסביר את דעתינו ולשכנע. כחמישה חודשים אני מיוסרת בכך וחושבת שצריך לדרוש ממנה, ומנסה שוב לשכנע אותו שזה מה שצריך לעשות.
בסוגריים ברצוני לציין שתופעה זו, שאני רוצה לדרוש ו'לאסור משהו על הילדים ובעלי כועס ולא אוהב את דעתי, היא לא הראשונה מסוגה אצלינו בזוגיות, הוא לדעתי רכרוכי איתם מידי ולא סמכותי בכלל. ואני לדעתו קשה איתם ודורשת.
לפני כשבועיים בעלי החליט שהוא מרגיש שלם עם הדרישה והסכים לדרוש ממנה להפסיק את הקשר , הוא שוחח איתה ודרש שתפסיק את הקשר, למרבה הפלא היא איננה מוכנה להפסיק את הקשר ולטענתה איננו יכולים לומר לה מה לעשות, היא ממשיכה את הקשר בפומבי, יוצאת להיפגש איתו ללא כל הסתרה.
מיותר לציין שאנו כועסים מאוד. האחד כי הקשר נמשך והשני כי היא ממרה את פינו במצח נחושה.
עלי לציין שמדובר בנערה ערכית מאוד ותורנית. נערה שהדת חשובה לה מאוד, מתפללת מרצונה מתלבשת בצניעות ומגלה יחס רציני מאוד למצוות.
לטענתה אנו צריכים לסמוך עליה שלא תתחתן עם חילוני , הוא בטוח יחזור בתשובה , לדעתה. בינתיים , מאז שאמרנו לה את דרישתינו היא נפגשה עימו כמה פעמים , וכל פעם מחדש איננו יודעים כיצד להגיב, אני חושבת שצריך לעלות מדרגה בכעס , אך שוב- בעלי חושב שלא. בכל אופן שנינו לא בדיוק יודעים כיצד להגיב ודי המומים ופגועים.
ברור לנו שהיכולת להמרות את פינו נובעת מכך שאין מספיק סמכות בבית ובמיוחד סמכות אבהית, שחשובה מאוד לפיתוח נפש הילד. ברור לנו שצריך לשקם את הסמכות בבית, יעזור לנו לשמוע עצות לטווח הקצר והקרוב כיצד לשפר זאת.(יעזור לי במיוחד אם בעלי היה דורש יותר מהילדים, יותר סמכותי איתם והרבה פחות חבר שלהם) אך לפני הכל אנו צריכים עצה כיצד לנהוג עכשיו. בין השורות אפשר לומר שאני במצוקה , קשה לי מאוד עם המעמד של השוטרת בבית, `` האמא הרעה`` כביכול, למרות שאני משוכנעת שאני אמא טובה מאוד , אך בעלי לא משוכנע בכך בכלל, לא פעם הוא ביקר אותי על האימהות שלי וטען שאני קשה איתם. גם הילדים(חלקם) חושבים שעם אבא יותר כייף כי הוא מרשה הכל.....
ביקשתי ואף התחננתי לפניו שייקח ממני את תפקיד ה``רעה`` והשוטרת, שיקח ``פיקוד`` על הבית וידאג גם הוא לניהול דברים בבית, אך ללא הועיל. אני מאוד מודה לך שקראת את מכתבי ומצפה לתשובה, עצה.


 


תשובה


שלום וברכה


הנושא בו אתם עוסקים במכתב זה הוא כבד מאוד, ואינו מתאים במלואו לאתר. צריך לדבר על כך שיחה ארוכה. מה שאני כותב הוא עקרונות של עזרה ראשונה בלבד, ונראה לאן אפשר להתפתח. אני מבקש להדגיש כי לאור מה שכתבת אפשר שהדברים שאני רושם כאן לא יתקבלו כלל על דעתך, ואפשר שכדאי לך לפנות לרב אחר החושב יותר בדרך שאת כותבת. ברם, אני נאמן לאמת החינוכית שלי, ואת הדברים האלה אני כותב.


 


א.      עמדתי העקרונית היא שאכן ילדים בגיל של בתכם, ובעיקר אם הם מבוגרים נפשית, אינם נתונים עוד לאפשרויות כפיה שלנו שלהם. הם כבר בוחרים את דרכם. אנחנו צריכים מערכת אחרת של חינוך אתם, שעיקרה שיחה, פתיחות, קבלה, יצירת שדה לשינוי וכדו'. אולם אמונתנו העמוקה צריכה להיות כי הם אלה שקובעים את דרכם, ואנחנו לא יכולים עוד לכפות עליהם אותה, וגם זה לא נכון לעשות. המושג "ממרה את פינו במצח נחושה" לא קיים כבר בגיל הזה.


ב.      העובדה שזה לא מקובל עליכם היא בעלת חשיבות מסוימת - אבל פחותה. השיח צריך להיות עליה, על טובתה, על עולמה, על עתידה. גם זה לא בשיח של איומים והפחדות, אלא בניסיון להבין באמת מה עובר עליה. תנאי יסודי (עד כמה שהדבר קשה) הוא שהיא צריכה לדעת שאתם תהיו איתה בכל בחירה שלה. אם היא תשתכנע שזה השיח - יש אפשרות להשפעה.


ג.       ויכוח בין הורים על הדרך בה יש להתייחס בענייני חינוך הוא עניין כל כך מובן מאליו, ואין בו שום חריגה. ברם, יש צורך להקפיד על שני דברים: הראשון הוא שהויכוח הזה לא יגלוש לעולם הילדים, ולא יהפוך אותם למניפולטיביים המשחקים בין אבא ובין אמא; הדבר השני הוא שהקשר ביניכם יהיה אמיץ וחזק.


ד.דווקא בשל עמדתה המיוחדת אולי השיח ביניכם צריך להיות שיח של אתגר, לאמור: דווקא בשל העובדה שהיא ערכית מאוד ותורנית אתם צריכים לדבר איתה על האתגר שהקשר הזה יוצר, על השליחות שלה, על מה שצריך להתרחש בין בחור ובחורה בגיל כזה - תהיו איתה, לא נגדה !


ה.ממוצא דבר את יכולה להבין שעליית מדרגה בכעס לא תשיג אף מטרה. רק תזיק. לא זו בלבד, אלא שההערכה שלך כי מדובר בבעיה של סמכות היא רק אחת האפשרויות. מניסיוני נראה לי שיותר פעמים עודף סמכות גרם נזק מאשר חוסר סמכות מעבר לכך, מכאן ואילך צריך להוציא מהלקסיקון את "המומים ופגועים". מי שעומד לנגד עיניכם היא הבחורה, טובתה שלומה וכדו', ולא השאלה האם בגיל הזה היא מצייתת לכם או לא.


ו.כמובן שהרבה דברים בזוגיות, במשנה החינוכית וכדו' צריכים עוד להתבאר, אולם זו עזרה ראשונה בלבד.


אם הדברים לא מתקבלים כלל על דעתך אפשר שטוב יותר לדון בשאלה עם רב אחר. אם את מקבלת את הקו שאני מבקש להוביל בו אתכם - אולי כדאי שנמשיך לברר סוגיות אלו.


כל טוב והרבה הרבה הצלחה


 


 

 

 

בית המדרש