ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

עניינו של יום הכיפורים והווידוי

ע"י: הרב יובל שרלו

שלד הוידוי הוא הנאמר בסידור, ובמקום הדפים המכתיבים לכאורה מה לומר, אפשר לעמוד מול הקב"ה ולומר באמת את שעל לבנו. כך הוידוי חוזר להיות דבר אמיתי ולא מוכתב

 


לא היו ימים טובים לישראל מחמשה עשר באב ומיום הכיפורים - יום טוב בא עלינו לטובה. יום של כפרה והיטהרות, קירבת אלוקים ובקשתה, אהבה בין הבריות ואהבה שבין אדם לאלוקיו. לא זו בלבד, אלא שאין אנו נוחתים לתוך יום הכיפורים בלי לעבור קודם תחנות תיקון שבדרך: חודש אלול, ימי הדין, עשרת ימי תשובה - כל אלה הם חלק בלתי נפרד ממה שאנו מתקרבים אליו, גם בשבת זו - שבת תשובה.


במרכזו של תהליך התשובה עומד הוידוי. המילה וידוי לעתים מרתיעה, בשל המקובל בדתות אחרות, כי הוידוי נאמר בפני אדם, והוא מוסמך למחול ולסלוח. ברם, לא זו משמעות הוידוי בעולמנו שלנו: את הוידוי אנו אומרים בפני ד', והוא נעשה באופן אינטימי ואישי מול הבורא. הוידוי עצמו בונה בנו דברים רבים: ראשית, תמו התירוצים. לא נוכל עוד להסתתר ולומר כי משהו לא קרה וכי למעשה לא עשינו כך וכך - משעה שאמרנו את הוידוי אנו נועלים בפנינו את דרך ההימלטות הזו; הוידוי אינו רק הודאה בעובדות אלא גם באשמה: נגמרו התירוצים, ואין אנו יכולים להפנות את האחריות למישהו אחר. "אשמנו", ומשעה שאנו אומרים את זה אנו ניצבים מול ריבונו של עולם בהודאה מוחלטת.


מהעובדה כי וידויו של כהן גדול פותח ב"אנא השם", אנו למדים כי הוידוי הוא גם תפילה ותחנון. אין הוא מעשה מאגי, שמטהר ומכפר מצד עצמו, אלא הוא מופנה לריבונו של עולם, שיתפתח בפנינו את שערי התיקון, ויסמיך את תשובתנו להיכנס פנימה ולהיות במחיצת כסא הכבוד. לא זו בלבד, אלא שמדברי הרמב"ם עולה שהוידוי כולל בתוכו לא רק הודאה על העבר, כי אם גם קבלה לעתיד, ולמעשה אנו מבקשים לומר בשעת הוידוי כי אנו מתעתדים בשנה הבאה לממש את העולם שנפתח בפנינו, ולנצל את ההתחדשות של השנה הבאה עלינו לטובה כדי לעבור התחדשות פנימית.


הוידוי שבין אדם למקום חובר לסליחה שבין אדם לחבירו, שהיא עצמה מהווה סוג מסוים של וידוי. דביקותנו בריבונו של עולם אינה מנותקת כלל וכלל מהאווירה שאנו בונים עלי אדמות בין אדם לחבירו. זו השעה שאנו מבקשים גם לטהר את יחסי הרעות שלנו מכל המעקשים ומכל החסימות שהבאנו על עצמנו במשך השנה; זו השעה שבה נפתחים שערי הלב של כל אחד ואחד מאתנו כדי לאפשר את כניסת השני לתוכנו, ובד בבד אנו מקישים על שערי אוהבנו כדי שהם יפתחו לנו את סגור לבם, ויסכימו להתעוררות האהבה הישנה. אין אנו שוכחים גם את מי שכלל לא פונים אליהם, ולמעשה לעתים אנו רואים אותם כשקופים. הרבה סליחות אנו זקוקים לבקש מהם ולנסות בשנה הקרובה לראות אותם, כצעד ראשון כלפי שינוי דרכינו כלפיהם.


את כל זה אנו אומרים לריבונו של עולם. אולי כדאי, כדי שכל התהליך יהיה אמיתי ומכוון, לומר את מה שאנו חשים באמת; שלד הוידוי הוא הנאמר בסידור, ובמקום הדפים המכתיבים לכאורה מה לומר, אפשר לעמוד מול הקב"ה ולומר באמת את שעל לבנו. כך הוידוי חוזר להיות דבר אמיתי ולא מוכתב, מטהר ולא טיקסי, אישי ולא ציבורי. יש וידוי ציבורי הנאמר בחזרת הש"ץ על ידי כולם; יש וידוי אישי שהוא כל מה שתיארנו לעיל. ככל שהוא יהיה יותר נקי מהשפעות זרות כך הוא יקלע יותר אל ייעודו העיקרי - התיקון. ביום בו אנו אומרים את וידויינו וסליחותינו אנו הופכים להיות אנשי אמת, שהיא הבסיס הפנימי לכל קשר אמיתי מתחולל - בין אלוקים ואדם ובין אדם לחבירו. כתיבה וחתימה טובה
המאמר יפורסם בעלון 'שבתון' לשבת שובה תשס"ט

 

 

בית המדרש