ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

כמה מילים על אחדות

ע"י: הרב יובל שרלו

האויב הגדול ביותר של האחדות הוא השימוש בה ככלי מניפולטיבי - רוממות האחדות בגרונם וחרב פיפיות בידם.הרב שרלו על אחדות אמיתית ואחדות מזוייפת

 


אחדות היא מילת קודש, הבאה מעולם הערכים והאמונה ולא רק מעולם הפראקטיקה. אמנם, היא גם מעניקה יכולת כוחנית גדולה, אולם שורשה אינו מצוי בניסיון לנצל את האחדות כדי לצבור עוצמה, יכולת ביצוע או רווחים גדולים. האחדות נובעת מתוך אמונה עמוקה כי השלם הוא הרבה יותר מסך כל הפרטים המרכיבים אותו; היא נובעת מתוך כך שאנו מאמינים כי ד' אחד, וחכמינו לימדו אותנו כי בתפילין של ריבונו של עולם כתוב כביכול ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ". לא זו בלבד, אלא שהם לימדו אותנו כי אפילו בשעה שהאומה ישראלית עובדת עבודה זרה - אם היא מאוחדת ריבונו של עולם מכיל אותו בקרבו. היא נובעת גם מענווה עמוקה ומתודעה שכל אחד מחלקי האומה חסר הוא, ולפיכך הוא נזקק באמת למפגש עם השני. למעלה מכך, רבינו הגדול הרב קוק לימדנו כי הקשר עם מי שחולק עליך ומתנגד לך מציל אותך עצמך מפני הסכנות שקיצוניות בעולם התפיסות שלך עלולות להמיט על עצמך. לפיכך, החתירה לאחדות היא מהותית ולא טכנית.


אחדות מלווה באופן מתמיד בחבורת מילים הקשורה בה. אחדות היא למעשה שפה משל עצמה. לא ניתן לדבר על אחדות בלי שימוש במילים "ויתור", "פשרה", "נסיגה" ו"נכונות". מילים אלה הן אלה המכשירות מקום לחיבור אמיתי, בו כל צד מפנה חלל בתוך עצמו כדי שהצד האחר ייכנס לתוכו, ועל בסיס כניסה זו יתהווה קשר אחדות אמיתי. בעולם בו המילים המנחות הן "בלי פשרות", "אין לעשות ויתורים" לא ניתן לדבר כלל על אחדות אמיתית, שכן אין בעולם זה מקום בו יוכלו שני הצדדים להיפגש. הציפייה כי בעולם של אחדות יוכל כל אחד ללכת בדרכו שלו במלואה, ואף על פי כן לחיות באחדות, היא במקרה הטוב טעות נאיבית ובמקרה הרע ריקון מושג האחדות ממהותו.


האויב הגדול ביותר של האחדות הוא השימוש בה ככלי מניפולטיבי - רוממות האחדות בגרונם וחרב פיפיות בידם. את המניפולציה ניתן לזהות בקלות יתרה: נשמעים קולות רמים בזכות האחדות, אולם נוסף להם רק תנאי אחד קטן - שכולם יחשבו ויסכימו עם הקורא לאחדות. על כן, בכל מקום בו נשמעת קריאה לאחדות מצטרפת אליה השאלה הפשוטה: מה מוכן הקורא לאחדות לעשות למענה, ועל מה הוא מוכן לוותר בנכסיו הרוחניים שלו כדי להכיל את עמדת השני. מי שאין לו תשובה מפורשת ומוכחת לשאלה זו נושא את שם האחדות לשווא. ראיה לדבר: כל גוף מפולג ומפוצל בוחר לו דווקא את הכינוי "המאוחד" "האיחוד" "איחוד" ועוד מילים מעין אלה, הבאים לחפות על דבר מה פגום בתפיסת האחדות. גם במישור החברתי ובמישור הלאומי נתבע כל החותר לאחדות והמדבר בשמה לענות על השאלה הגדולה: מה אתה מוכן להביא עמך לאחדות זו, והיכן אתה מוכן לפסוע לאחור ? מה המקום שיש בעולמך לתפיסות העולם של השני, ועד כמה אתה מבין כי בכניסתך לחופה עימו אתה מקבל על עצמך לא להביא את כל מה שיש בך לידי ביטוי ? האם אתה מוכן להיכנס לעולמו של השני על קצות האצבעות, או שאתה מתכוון לרמוס ולדרוס את מה שהוא מאמין בו ? 

איש האחדות הוא זה שיש לו חוט שידרה יציב, אך הוא מכיר גם בחוט השידרה של השני; איש האחדות הוא זה שפיו וליבו שווים, ומה שהוא אומר בחדרי חדרים בעומדו מול החבורה שהוא שייך לה זהה לחלוטין למה שהוא אומר לציבור החיצוני לו שעימו הוא מבקש להתאחד; איש האחדות הוא זה החושב על עצמו כ"אתרוג", אולם מחשבה זו אין פירושה שכל השאר הם "ערבות", אלא שהוא מכיר בכך שיש גם אתרוגים אחרים; איש האחדות הופך באופן מתמיד קונפליקטים לדילמות; ובעיקר - איש האחדות אינו קורא לאחדות. הוא יוצר אותה.
המאמר יתפרסם בעלון 'שבתון' לחג הסוכות תש"ע

 

 

בית המדרש