ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

לא טוב היות האדם לבדו

ע"י: הרב יובל שרלו

בעולמנו ישנם הרבה מאוד בני אדם שהם לבדם, ואינם חלק ממשפחה גרעינית משל עצמם הם חיים בתוכנו והם חלק בלתי נפרד מעולמנו החברתי.

 


"לא טוב היות האדם לבדו" ועל כן אנו מוצאים בסוף פרשת הבריאה את העולם המיוחד של "ודבק באשתו". אלא שבעולמנו ישנם הרבה מאוד בני אדם שהם לבדם, ואינם חלק ממשפחה גרעינית משל עצמם: אלה שעדיין לא נישאו או שזמן הנישואים שלהם חלף, אלה שהתגרשו או התאלמנו, אלה שסובלים ממוגבלויות שונות המרחיקות אותם מעולם הנישואין ועוד ועוד. הם חיים בתוכנו והם חלק בלתי נפרד מעולמנו החברתי.


אנו עצמנו נמצאים במציאות לא פשוטה ביחס לכך. מחד גיסא, הדרכת התורה כי החיים המלאים והשלמים מתממשים בעולמה של משפחה מביאה אותנו לעצב את הקהילה כולה כקהילה משפחתית. לא זו בלבד אלא שיש בכך גם מידה מסוימת של לחץ חברתי להסכים לשלם מחיר אישי מסוים, וגם אם חלום המשפחה אינו מתגשם במלואו, או שהוא מחייב לקבל החלטות בעולם בו בורחים פעמים רבות מהכרעות - להקים משפחה שהיא כאמור המציאות השלמה. מאידך גיסא, אין אנו רשאים להתעלם מהעובדה שבתוכנו חיים רבים רבים שאינם חלק מזוגיות, והנטיה לתלות בהם בלבד את האחריות לכך אינה עומדת במבחן המציאות ובמבחן ההגינות. עובדה זו מחייבת אותנו אפוא לבנות מערכת קהילתית שיהיה שם מקום גם לבודדים וליחידים.


הניווט בין שתי המגמות הסותרות הוא עדין מאוד, וכדרכם של דברים מחייב סוג מסוים של הליכה בשני קצוות גם יחד - גם בקצה היוצר מסגרת קהילתית התומכת מאוד בחיי משפחה כדרך היחידה המלאה והשלמה, וגם בקצה הרגיש והמתחשב באלה שאינם חיים עדיין במסגרת זו, או שגם עתידם אינו נראה מבטיח בתחום זה. לניסיון העדין הזה יש משמעויות רבות: להזמין לשולחנות שבת לא רק משפחות אלא (ואולי בעיקר) את הבודדים בקהילה, ואת אלה שאינם משפחה; להתייחס בבית הכנסת אל הבחור המבוגר שלא נישא כאיש העומד בפני עצמו, ולא כחלק ממשפחת אביו; להשקיע מאמץ ניכר כדי לנסות לשדך ולהכיר בחורים לבחורות ולהפך, ולאוו דווקא את אלה שאין להם בעיה בתחום. כמובן שכל זה מחייב זהירות ועדינות כפולה, אולם הוא משימה של ממש ; לא לנצל דווקא את מי שאין לו משפחה כדי לראות בו את זה שפנוי לכל המשימות המשפחתיות כי הוא אינו מטופל בילדים, אלא להתייחס ברגישות דווקא למצב הזה; לארגן מפגשים של פנויים ופנויות בדרכים מגוונות ומעניינות, כדי להוציא ממעגל הבדידות; להיות רגישים לנושאי השיחה השונים כדי שמי שאינו חלק ממשפחה לא יחוש כי תחומי העניין שלו בלתי רלוונטיים לחיים המשפחתיים או הקהילתיים, ועוד ועוד.


כל דרך המנסה לנוע בשני קטבים גם יחד אינה פשוטה לניסוח, ולא ניתן לומר בה דבר חד הנכון תמיד. את כל ההצעות המעשיות ברוח הדברים הכתובים לעיל צריך להתאים למסגרת הנתונה ולנפשות הפועלות, שהרי ריבונו של עולם ברא כל אחד מאתנו בתבנית ייחודית של צלם א-לוהים שאין כדוגמתה, וכל הכללה מהווה גם דריסה של ייחודיות ושוני. ברם, בשעה שמודעים להיבטים הכפולים של המגמה - הן זו המבקשת לבנות את עולם המשפחה, והן זו הרגישה למציאות שלא כולם הם חלק מברית הקודש של הזוגיות - מצליחים מטבע הדברים לעצב דרך ראויה להתנהגות.


התורה והנביאים דיברו רבות על הגר היתום והאלמנה. הם לימדו אותנו את משמעותה של הבדידות והתלישות, והם שחייבו אותנו להמשיך את הרגשות האנושיים שבדרך הארץ של כל אדם לתוך החובה המצוותית והמידתית. הגר היתום והאלמנה הם אבות טיפוס למי שנותר לבדו ורע לו עם מציאות זו, וכשאנו מתחילים לקרוא את התורה מחדש מיסוד הבריאה - אנו מצווים הן לקיים בעצמנו את "ודבק באשתו" והן להכיר בכך שרבים מאתנו נמצאים במצב של "לא טוב היות האדם לבדו".
המאמר יתפרסם בעלון 'שבתון' לפרשת בראשית תש"ע

 

 

בית המדרש