ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

אמונה על סדר התורה שבכתב (16): קין והבל (3) – החטא

ע"י: הרב יובל שרלו

העיסוק בשיעור זה הוא התמודדות האדם עם נפילות.זהו חלק מסידרת שיעורים העוסקים באמונה מתוך התורה שבכתב

 מבוא:


בסופו של דבר, מנחתו של קין לא התקבלה, והדבר הביא לנפילת פניו של קין.


ריבונו של עולם הגיב לנפילה זו:


ַיֹּאמֶר ד' אֶל קָיִן לָמָּה חָרָה לָךְ וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ:הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ:


אין מחלוקת, כי בדברים אלה הדריך הקב"ה את קין כיצד יש להתמודד העובדה שחרה לו ונפלו פניו. אדם הראשון לא זכה להדרכה זו, והקב"ה העניש אותו מיד. לעומת זאת, ריבונו של עולם פנה לקין, ניסה להקימו ממפלתו, והעניק לו דרך יציאה מתוך המבוך בו הוא נמצא בעקבות חטאו. למותר לציין כי קין לא שעה אל הדרכת ד', ותסכולו הביא אותו לרציחה, אולם בכך נעסוק בשיעור הבא.


בשיעורים אלה אין אנו מבקשים לעסוק בפירוש הפרשה עצמה, אלא בלימודים הנלמדים ממנה לאמונתו הקיומית של האדם. לפיכך השאלה שאנו מבקשים לברר מהדרכתו הראשונה של הקב"ה להתמודד עם נפילות היא כיצד אמנם יש להתמודד עם נפילות אלה. בלימוד דרכי האמונה צריך לזכור כי אין אנו עוסקים רק בהגשמה טהורה של מאווי האדם ורצונו החופשי, וחייו של האדם רצופים כישלונות ונפילות הנובעים ממנו, ולא רק מנסיבות חיצוניות. על כן, ישנה חשיבות של ממש לעיסוק בנושאים אלה במהלך לימוד האמונה - לא רק באידיאה הטהורה והגשמתה, אלא גם בימי הנפילה והקושי.


 


אלו דברים נעדרים מדרכי התשובה והתיקון שבתורה, והיעדרותם היא עצמה אמירה משמעותית:


נדגיש ראשית את מה שאין אנו מוצאים כאן:


א. אין אנו מוצאים התעלמות מהנפילה. ריבונו של עולם פונה לקין וקורא לו לא לשקוע בנפילת פניו ובחרונו, כי אם לצאת מנקודה זו הלאה. זהו יסוד התשובה, וכל משניות התשובה למיניהן יונקות מעיקרון זה.


ב. מאידך גיסא, אין אנו מוצאים כניעה לנפילה. באחת הסליחות הנאמרות בצום גדליה אנו מוצאים:


טעה גזעו דמי אחיו בשפכו,


יסתרו בנע ונד לכת כה וכה.


כעת שב אליך ועזב רוע דרכו,


לשבעתיים הארכתו, כל מוצאו בלי להכו.


אמנם, מדובר בסליחה זו על חטא הריגת הבל, אולם הפייטן מלמד אותנו כי קין מצטרף לשורה ארוכה של דמויות במקרא, שלמדו מריבונו של עולם את אפשרות התיקון ואת אפשרות השינוי.


ג. דרכי התיקון של ריבונו של עולם אינם כוללים את הסיגוף וההענשה העצמית, ולמעשה אינם כוללים מעשה חיצוני כלשהו. אנו נלמד מהמשך התורה כי ישנם חטאים עליהם מביאים קרבן חטאת, ישנם כאלה שלוקים עליהם וכדו', ואלו דרכי כפרה וענישה המצויים בדרכה. אולם יסוד התשובה והתיקון אינו המעשה, אלא השינוי הפנימי העמוק המתחולל בלב החוטא והנופל. זו הבשורה הגדולה העולה מפרשת התשובה של קין, והיא מהווה את הבסיס לתשובה בכל משניות התשובה הקיימות בתורת ישראל.


 


 


יסוד התשובה:


כדי ללמוד סוגיה זו אנו נדרשים לפסוקים עצמם. האתגר הוא שראשונים שונים פיסקו את הפסוק "הלוא אם תיטיב" בצורה שונה, וממילא גם משמעות המילה "שאת" היא שונה, ועל כן גם למדו ממנו דברים מגוונים. אנו נעסוק בשיעור זה בדרכו של רש"י בלבד, שהיא משנת תשובה העומדת בפני עצמה:


הלא אם תיטיב - כתרגומו פירושו:


לפתח חטאת רובץ - לפתח קברך חטאך שמור:


ואליך תשוקתו - של חטאת, הוא יצר הרע, תמיד שוקק ומתאוה להכשילך:


רש"י מפנה בדבריו לתרגום, ועל כן נביא את דבריו:


הלא אם תוטיב עובדך - ישתביק לך.


ואם לא תוטיב עובדך - ליום דינא חטאך נטיר....


אם כן, מהם יסודות ההתמודדות עם החטא והנפילה שלומד קין מדברי ריבונו של עולם ?


א. הכל תלוי באדם עצמו. כבר בפרקים הראשונים של התורה מופיע עקרון הבחירה החופשית, והקביעה כי דמותו של האדם מוכרעת לפי אופיו ולפי בחירתו ולא בשום דבר אחרת.


ב. מה שנדרש מהאדם הוא לעשות טוב. אין הגדרה פשוטה יותר וחדה יותר מאשר הציפייה מדמות האדם השב. ההכרעה הנעשית בבחירה החופשית צריכה להיות הכרעה להיטיב את מעשיו, ולפעול בצורה הקדושה והטובה.


ג. אם אכן הוא פועל בדרך טובה - "ישתביק לך", לאמור: כיוון שעמד אדם בתביעות של הטוב הרי שנמחל ומתכפר עברו. כאמור לעיל, יסוד התשובה אינו בהתמודדות עם העבר ובסיגופו, אלא בקבלת ההכרעה הבסיסית לעשות את הטוב, ולזכות בכך שיימחל לו עוונו.


ד. לא רק הצד האופטימי מוצג בפני האדם בשעה שהוא מתמודד עם החטא הקיים בו. ישנו גם צד פסימי, ואם הוא יכריע שאין הוא מתמודד ואין הוא מתאמץ עם דמותו - החטא ילווה אותו ואף העונש. לפתח חטאו רובץ חטאו, והוא נמצא שם כל הזמן. תורת ישראל אינה מציירת מציאות של נירוונה, אליה יכול האדם להגיע ולהפסיק להתמודד עם יצרו. הוא מלווה אותו כל הזמן, "ואל תאמן בעצמך עד יום מותך". ההתמודדות היא חלק בלתי נפרד מהחיים, והיצר אורב לו לאדם בשעה שאין הוא נענה לאתגר ההתמודדות.


 


האם מדובר במסר אופטימי או פסימי ?


נבהיר ראשית את השאלה. מחד גיסא, אנו רואים באופטימיות את אפשרות השינוי, המהפך, וההתמודדות עם העבר. מאידך גיסא, לעולם אין מדובר בניצחון המסיים את ההתמודדות, ובהגעה ליעד בה אין עוד תשוקה לחטא. בעלי המוסר ביססו הרבה מדבריהם על דברי הגמרא:


א"ר שמואל בר נחמן א"ר יוחנן: מאי דכתיב על כן יאמרו המושלים וגו' ?


המושלים - אלו המושלים ביצרם.


בואו חשבון - בואו ונחשב חשבונו של עולם, הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה... (בבא בתרא עח ע"ב).


בדבריהם הם ביארו כי מדובר בחוויית חיים מתמדת, שאינה מסתיימת אף פעם, ושהיא מהות קיומו של האדם.


ההכרעה האם לראות בכך אופטימיות או פסימיות מותנית אפוא בדמותו של האדם עצמו, ובדרך בה הוא מתבונן על חייו. הוא שיכריע האם הוא יידבק להיבטים המייאשים של מלחמה מתמדת זו, או שיידבק דווקא למבט האופטימי, המלמד כי אפשרות השינוי מצויה תמיד, ואין הדבר תלוי אלא בו.

 

 

בית המדרש