ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

המטרה של תנועת נוער-לשבת הארגון

ע"י: הרב יובל שרלו

לכבוד שבת הארגון משרטט הרב שרלו קווים לדמותה ומטרתה של תנועת נוער בכלל ושל בני עקיבא בפרט

 


תנועת הנוער מהווה השלמה חיונית למערכת החינוכית המעצבת את דמות ילדינו. מערכת החינוך המוסדית מאופיינת בכך שהיא היררכית, והיא נוטלת על עצמה בדרך כלל את האחריות הרוחנית לדמות הילדים. היא הקובעת את חומר הלימודים, היא המשחררת תלמידים לשיעור חופשי, היא המכילה או דוחה התנהגויות דתיות שונות, והיא הקובעת את הנורמות השונות. זהו הכוח החינוכי המושך למעלה בעבודתם המסורה של המחנכות, המחנכים והרבנים. החיסרון המצוי במערכת זו נעוץ בכך שמעצם מהותה והאווירה הבסיסית השורה בה היא אינה מעמידה את התלמידים על הרגליים של עצמם, אלא את עצמה כמופקדת עליהם, כולל התערבות מסיבית של ההורים.


את החיסרון הזה אמורה תנועת הנוער להשלים. זה המקום בו הילדים מעצבים הרבה יותר את הסביבה שהם מחנכים את עצמם. המדריכים אינם אנשי חינוך מדופלמים אלא תלמידי תיכון; האווירה בסניף אינה תוצאה של כללים שהונחתו מלמעלה, אלא הכרעה מעשית של הבאים לסניף; הדיבורים האידיאלים המסוימים שקיימים בו (בדרך כלל בהיקף לא גדול, אולם משמעותי) הם תוצאה של התלהבות החניכים עצמם מדרך מסוימת וכדו'. אמנם, גם לתנועת הנוער יש הנהלה ארצית, מחלקת הדרכה, תוכניות הדרכה וחוברות המבטאות אותה, אולם ביסודו של דבר מדובר הרבה יותר בבניין עצמי של החניכים עצמם.


זו החשיבות העצומה של תנועת הנוער, אך זו גם המשימה העומדת בפני השותפים בה. סניפי תנועות הנוער השונות לא נועדו רק כדי להיות מתנ"ס משוכלל, למתן אפשרויות בילוי לנוער הדתי. גם בזה חשיבות מסוימת על רקע דפוסי הבילוי האלטרנטיביים הבעייתיים הקיימים היום, אולם לא זו המטרה העיקרית. לפיכך בשבת הארגון צריכה תנועת בני עקיבא היקרה להעצים את הממד הבסיסי של הבחירה החופשית העומדת כאמור ביסוד תנועת הנוער. הבחירה של התנועה השנה בנושא "למען שמו באהבה" מאפשרת עבודה משמעותית בתחום זה. היא כוללת הן את החיפוש אחר הטוהר של ה"לשמה" שבדבר, והיא כוללת גם את השבת שפת האהבה למקומה הראוי. האהבה אינה מילה גסה ואסורה מעצם מהותה אלא תלוי בנסיבות ובהקשר. והיא דווקא שייכת לתחום המילים הקדושות והטהורות.


בשעה ששפת האהבה הראויה תהיה שפת הבחירה החופשית של חניכי התנועה הם יעצבו אכן את עולמם האישי ואת השליחות הציבורי שלהם בדרך הראויה. הם ידברו על אהבת ד', ואמונתם לא תהיה מבוססת רק על התרגלות או יראה, כי אם על ידי חיפוש ותשוקה לריבונו של עולם; הם ידברו על אהבת האדם, ובמקום שפה גזענית ופוגענית, כמו גם אכזריות הקיימת פעמים רבות מידי בעולמם של החניכים בינם ובין עצמם, ויאמצו שפה אחרת של התקשרות; הם יעצבו לעצמם שפה עמוקה של אהבת ארץ ישראל המבקשת להתקשר לכל מקום בארץ, לשמור עליה ולפתח אותה; הם ירכשו את שפת אהבת עם ישראל, ולא ידברו בסיסמאות בלבד, אלא גם יתורו אחר דרכים לבטא אהבה זו בפועל; כדרכו של אברהם אבינו הם ילמדו את שפת הצדקה והמשפט, ומתוך האהבה הגדולה ליסודות אלה יהיו מוכנים להירתם למשימות גדולות בתחום זה ועוד ועוד.


לא זו בלבד, הם ילמדו כי הצניעות והקדושה שאנו מעצבים בהם את חיינו אינם נובעים מהתנכרות לקשר האמיתי שצריך להיבנות בין בנים ובנות, אלא דווקא להפך: דווקא בשל אמונתנו העמוקה בשפת האהבה הטהורה אנו מבודדים את הקשר הגופני האסור בין המינים ומייחדים אותו לחיי הנישואין בלבד. אין אנו עוינים חס ושלום את האהבה אלא להפך: מקדשים אותה ומטהרים אותה, והופכים אותה ליסוד הזוגיות והמשפחתיות. כל אלה הם הפירות הנפלאים הניתנים להצמחה בשבת הארגון הבאה עלינו לטובה. בלב אמיץ בעזרת ד' עלה נעלה בשפת תנועת בני עקיבא, בשפת האהבה ובשפת ה"לשמה" וכל אלה מתוך בחירה חופשית של החניכים ללכת בדרך המאירה הזו, של רבי עקיבא, שלימד יותר מכולם את שפת האהבה: אהבת ד', אהבת ישראל ואהבה שבינו ובין אשתו.
המאמר יתפרסם בעלון 'שבתון' לשבת פרשת תולדות תש"ע

 

 

בית המדרש