ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

אמונה על סדר התורה שבכתב (17): קין והבל (4) - המלחמה

ע"י: הרב יובל שרלו

זהו שיעור נוסף בסידרת השיעורים העוסקים שלימודי אמונה מתוך סיפורי התורה. גם שיעור זה דן בסיפור קין והבל והמשמעויות האמוניות העולות ממנו

 


א. מה אנו למדים מהתורה על יסודות הקיום האנושי ?


בסיפור קין והבל נראה שיש להדגיש שלושה עניינים מרכזיים דרכם ניתן לחדור אל יסודות עמוקים מאוד בלימוד אמונה. הנושא הראשון הוא עצם קיומו של סכסוך. משעה שברא ריבונו של עולם את העולם המוגבל, ויש בו יותר מאדם אחד, אנו מדברים בהגדרה על פוטנציאל התנגשות אינטרסים. מרחב מוגבל מוביל לצרכים לא מסופקים באופן מלא, וכיוון שיש פיתרון - השמדת השני והרחבת האפשרויות של החזק- נמצא בעולמנו פוטנציאל מתמיד של עימות בין גורמים שונים.


מדובר אפוא בדבר מה מהותי ויסודי ביותר בעולם. מוגבלות העולם תשפיע מעתה ועד עולם על כל המציאות, ולעולם אנו נמצא ניגוד אינטרסים. ניגוד זה אינה מחייב הכרעה בכוח או מלחמה - הוא מאפשר שיתוף פעולה, וויתור ופשרה, ובכך נעסוק בהרחבה בהמשך הדרך. אולם מעתה והלאה המציאות המוגבלת תהיה הסביבה בה מתרחשת ההיסטוריה, ואפשר שזה הנושא העיקרי שיעמוד על הפרק בתולדות בני האדם. בלימוד אמונה הנושא הזה מרכזי ביותר, בשל העובדה שאם זו אכן התשתית הקיומית של העולם אנו נזדקק ללמוד בהמשך את הדרכים בהם התורה מציעה להתמודד עם מציאות זו - בין במלחמה ובין בשיתוף פעולה.


הנושא השני הוא הסיבות הענייניות שהביאו למריבה ביניהם. התורה לא כותבת מהן. הנוסח של התורה הוא נוסח חסר מלכתחילה:


,וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵה:


לאמור, התורה כלל אינה מספרת מה אמר לו, ומדוע רצח אותו. תשובה לשאלה זו אינה כתובה בתורה במפורש, ומבחינה פרשנית היא מאפשרת כיוונים רבים של חשיבה. ישנה חשיבות גדולה מאוד בהצבת השאלה הזו שכן אפשר שבה טמונה שאלת מקור האלימות שבאדם, וממילא היא מהווה גם את המקור העיקרי לדרכי ההתמודדות עם הסיבות המביאות לאלימות ולרצח. בדרכנו, שיעורי האמונה אינם עוסקים רק בהתוויית היחס הראוי שבין אלוקים ואדם, כי אם גם בדרך בה מבקשת התורה לתקן עולם במלכות שדי, ולעצב גם את היחס הראוי בתיקון החברה ופניה. התורה מתמודדת עם שפיכות דמים במקומות רבים בדבריה, ורואה בשפיכות דמים זו הפרה של עקרון צלם א-לוהים שבאדם (בראשית ט) ומקור טומאת הארץ ואיבודה (במדבר). לפיכך, עיסוק משמעותי במקור ההריגה הוא חיוני ביותר.


לפיכך, נבדוק אפשרויות שונות להתמודדות עם שאלה זו, וזאת לא לאור סדר החשיבות או הסבירות הפרשנית, אלא לפי סדר הפרשה:


 


•ג.       מקור ההריגה הוא תסכולו של קין כלפי הקב"ה הנשפך על הבל:


הפרשה עוסקת באריכות בתסכולו של קין, ובדברים שאומר לו ריבונו של עולם. במקור דבריו של ריבונו של עולם נאמר כי בפני קין עומדת האפשרות למשול ביצרו, על אף שהיצר משתוקק לקין. קין לא עמד באתגר של ריבונו של עולם. הוא נשא את עלבונו והתבשל בו, וכדרכם של בני אדם, הוא התמודד הם הסימפטום ולא עם התוצאה. להבל אין כל קשר לסיפור ההריגה. הוא מהווה בו מושא בלבד, עליו מוציא קין את כל כעסו.


למה דווקא על הבל ? אפשר שאין מדובר ב"דווקא" אלא שלא הייתה אפשרות אחרת בעולם, ואפשר שהדבר נובע מהקנאה בהבל על כך שמנחתו התקבלה ומנחת קין לא התקבלה. גם כאן מדובר בהתמודדות שפלה עם רגשי קנאה. הקנאה מביאה את האדם פעמים רבות לפעולות שנועדו להשפיל את זה שמקנאים בו, ועל ידי כך לפתור את הפער שנוצר בין מעמדו של המקנא למעמדו של מושא הקנאה.


ההתמודדות עם האלימות הנובעת ממקור זה אינה יכולה להיות התמודדות ישירה עם הסיבות לתסכול ולקנאה. אלא תהיינה תמיד. לא זו בלבד, אלא שכאמור כלל לא ברור שניתן לצפות מראש את ההגנה הנדרשת על מי שהאלימות תפגע בו, שכן אפשר שהוא מושא בלבד ולא סיבה. ההתמודדות צריכה להיות באחת משני מקומות: או בניסיון לעצב את דמות האדם בצורה מיוחדת, בה מידותיו לא תבאנה אותו לקנאה ולתסכול מהצלחת השני; או לבנות דרכים בהם מתמודדים עם קנאה: בין בהפיכתה למקור מניע והתעלות ("קנאת סופרים תרבה חכמה") או ביצירת מחסומים בלתי עבירים, שיביאו לכך שגם אם הקנאה תהיה נוכחת בדמותו של אדם - יהיו מחסומים שלא יאפשרו לה להתפרץ ולהפוך למקור אלימות.


 


ב. מקור ההריגה הוא שתיקתו וחוסר האמפתיות של הבל:


נדגיש ראשית בתחילת דברינו כי האשמת הקורבן היא אחת הסכנות הגדולות של האלימות, שכן הן מסירה את האחריות משכמו של הפושע. לפיכך יש להדגיש כי יש להבחין הבחנה גדולה בין שתי שאלות: שאלה ראשונה היא מי אשם או מי אחראי לרצח, וכאן התשובה החד משמעית היא שהרוצח הוא האחראי והאשם. שאלה שניה היא מי היה היכול למנוע את הרצח. גם אם הוא יזוהה לא ניתן להאשים אותו ברצח עצמו, אם כי ניתן ללמוד דברים רבים מהדרך בה הייתה אפשרות להתמודד עימו.


יש לזכור כי לאורך כל הפרשה לא הגיב הבל למצוקתו של קין. הוא לא הגיב בשעה שמנחתו של קין לא התקבלה, ולא עשה דבר בעניין, והוא לא הגיב כאשר ריבונו של עולם דיבר אל קין (בהנחה שהבל ידע על דברי ד' ועל תוכנם). אלימות נובעת בדרך זו אפוא ממקום בו נמצאת אטימות.


 


ג. מקור ההריגה הוא בדו שיח שהתקיים בין קין ובין הבל, ואינו קשור בהכרח למה שהיה כתוב קודם:


כאמור לעיל, פרשני התורה שמו כולם לב לעובדה כי הפסוק המתאר את הרציחה הוא פסוק חסר. בשל כך, השלים המדרש כדרכו את הדו שיח שהתרחש ביניהם:


ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם וגו' על מה היו מדיינים ? אמרו בואו ונחלוק את העולם, אחד נטל הקרקעות ואחד נטל את המטלטלין.


דין אמר: ארעא דאת קאים עליה דידי !


ודין אמר: מה דאת לביש דידי !


דין אמר: חלוץ !


ודין אמר: פרח !


מתוך כך ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו


רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר שניהם נטלו את הקרקעות ושניהן נטלו את המטלטלין ועל מה היו מדיינין ?


אלא זה אומר בתחומי בהמ"ק נבנה וזה אומר בתחומי בהמ"ק נבנה שנא' ויהי בהיותם בשדה ואין שדה אלא בהמ"ק היך מה דאת אמר (מיכה ג) ציון שדה תחרש ומתוך כך (בראשית ד) ויקם קין אל הבל אחיו וגו'.


יהודה בר אמי אמר: על חוה הראשונה היו מדיינין.


אמר רבי איבו: חוה הראשונה חזרה לעפרה,  ועל מה היו מדיינין ? אמר רבי הונא: תאומה יתירה נולדה עם הבל, זה אומר אני נוטלה שאני בכור וזה אומר אני נוטלה שנולדה עמי ומתוך כך ויקם קין (מדרש רבה כב, ז).


נחמה ליבוביץ ז"ל הציעה פירוש נפלא במשנתה למדרש זה, וטענה כי ניתן לראות במדרש את שלוש הסיבות בעטיין פורצות מלחמות בין בני אדם: רכוש, דת ורומנטיקה. כדאי לקרוא בקיצור על כך ב: http://www.nechama.org.il/pages/563.html


 


•ד.       מקור ההריגה הוא בתכונתו היסודית של קין:


אני מצטט מתוך מאמר שפורסם על ידי בספר שהוצא לאור בישיבת עתנאיל:


התורה הפנימית אינה רואה את מעשהו כקמצנות, כי אם כדבר מה היונק מעולם החסד דווקא - עולם חסד ייבנה זה קין שנשא את בת אחותו. חסד זה אינו מבחין בין טוב לרע, ובין הראוי לבוא לפני ד' ובין זה שאינו ראוי לבוא שם. אין בו סולם כלשהו למדידת התוך הפנימי, וכולו נובע מתוך זרימה עוצמתית ללא גבולות. החסד הבלתי מוגבל מביא נזק לעולם לא פחות מחסרונו של החסד, ואף התורה רמזה על כך באומרה כי עריות אף הן חסד, אלא שזהו חסד אסור. קין לא ידע את תורת האיסור שבאי בחירה פנימית בין טוב לרע ובין הראוי לעלות על מזבח ד' לבין מה שנאמר עליו "הקריבהו נא לפחתך". סוגיה שניה היא סוגיית הרצח, שלכאורה אינה קשורה בסוגיה הראשונה כלל ועיקר - הראשונה עוסקת בעניינים שבין קין לבין קונו, והשניה שבין קין לבין אחיו. בסוגיית רציחת הבל האריך המדרש לבאר כי שלושה דברים הביאו למחלוקת קין והבל שקדמה לרצח. נחמה ליבוביץ ז"ל ביארה בטוב שכלה כי המדרש מדבר על שלושת הסיבות בעטיין פורצת מלחמה בעולם. ברם, שתי סוגיות אלו אינן מנותקות האחת והשניה, וכבר ביאר זאת הראי"ה באומרו "לא שעה ד' אל קין ואל מנחתו מפני הרשעה שהייתה בו אחוזה; אותו הרצח, שיצא אל הפועל אח"כ, היה גנוז וספון בכוח גם בעת הבאת הקורבן מפרי האדמה, וקרבן זה תועבה הוא, הוא הוא המגביר את כל כוח רע, והחטאת הרובץ על הפתח הוא מתגבר ומתאמץ ע"י ריח הקודש שהוא קולט אל קרבו ומהפכו לתכונתו. כה סובבת והולכת היא הקינות הרשעה, החפצה שתיטב בעיני ד', שד' ישעה אליה ואל מנחתה, ובחובה יודעת היא היטב, כי מאס ד' בה ופניה נופלים וחרה לה מאד וכעסה אגור בתוכה, ובכל עת מצוא הנה יד הרוצח מתגלה, צביון החטאת, שאליה תשוקתו של הדם הקיני, מתראה בכל תועבתו" (אורות עמ' לב).

אלה ארבע הצעות, ויש כנראה עוד אפשריות. זו ההזדמנות הגדולה ללמוד על מקור החטא, מקור האלימות ושפיכות הדמים, ולאחר עמידה על מקורותיהן לנסות ולהתמודד עם הדרכים בהן ראוי למנוע ולצמצם את האלימות ושפיכות הדמים.

 

 

בית המדרש