ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

הניחו לזרעו של המת

ע"י: הרב יובל שרלו

מוטב היה לבית המשפט להניח למת על מקומו בשלום, ולפסוק לאור העיקרון האתי כי הטכנולוגיות האלה נועדו לתקן ליקויים ולא להתחרות בטבע

 


פסק בית המשפט המחוזי זיכה באושר את זוג ההורים שילדם נפטר בנסיבות טרגיות, ואיפשר להם ליצור ילדים מזרעו ברחמה של אישה המעוניינת בכך. קשה שלא לשמוח בשמחת אבלים שציפו להיתר זה, ובד בבד שלא להעלות שאלות אתיות קשות בדבר טיב ההכרעה.


מה למעשה עומד לדיון ? שלושה עניינים יסודיים. ראשון בהם הוא השאלה האמנם זהו רצונו של הנפטר, או שהוריו מנצלים את רצונם בנכדים לעשות שימוש שאינו ראוי בזרעו. אם אמנם היה זה רצונו של הנפטר אין כל בעיה בתהליך בהיבט זה. שני בהם הוא שאלת טובתו של הילד העתיד להיוולד - וזו כבר שאלה מורכבת הרבה יותר. יש הסוברים כי אין לדבר כלל על טובת ילד שלא נולד, כאשר מדובר במצב כי הוא כלל לא ייוולד אם לא נאשר את התהליך, ועל כן אין למנוע את ההפריה הזו מנימוקים אלה. יש הסוברים כי בהחלט חובה עלינו לשקול את טובת הילד, ומעתה והלאה זו הערכה המוטלת על הבאים לפסוק בסוגיה זו: האם קיומה של אמא אוהבת וסבא וסבתא מחבקים מהווה משקל נגד לילד שנולד בנסיבות אלה וכממלא מקום ? שלישי בהם הוא השאלה האתית העקרונית: האם אנו משתמשים בטכנולוגיות הפריה כאשר אין מדובר בתיקון עיוות של הטבע (כמו לדוגמה בהפריה חוץ גופית או בפונדקאות לזוג בגיל הפוריות) או שאין אנו מגבילים את השימוש בטכנולוגיות הפריה מנימוקים אתיים מהסוג הזה, ומאפשרים לכל אחד למצוא את אושרו.


כאמור, שאלת רצונו של הנפטר היא שאלה עובדתית והיא הובהרה כנראה בדיון המשפטי, אם כי לא ברור עד תום על סמך מה. לעומת זאת, שתי הנקודות האחרות מחייבות עקביות ושיטתיות. אם אכן אנו קובעים כי שאלת טובת הילד אינה רלוונטית - זו צריכה להיות עמדה עקבית ושיטתית ביחס לכל הסוגיות האתיות; אם אנו קובעים כי היא רלוונטית מאוד ואנו צריכים לבחון בכל פעם מחדש את טובת הילד - מדובר בבחינה בעייתית מאוד, שכן המציאות בה גדל ילד מכוח רצונם של סבא וסבתא ואישה שכלל לא הייתה בקשר זוגי עם אביו מסובכת דיה כדי לערער על ההנחה שהדבר נכון וראוי; ובעיקר - אם אנו קובעים כי טכנולוגיות הפריה נועדו גם כדי ליצור טבע חדש - אנו פותחים במהלך שלא ניתן יהיה להגבילו בטיעונים אתיים.


מהי עמדתי ביחס לסוגיות האתיות ? אני מקבל את העיקרון שטובת הילד שכלל לא היה נולד אם לא היינו מתירים את הלידה הזו היא פרמטר חלש מאוד, ואין לאסור מכוח זאת, אלא במצבים קיצוניים ביותר. ברם, דווקא במקרה הזה דומני שמדובר במקרה קיצוני מאוד (שלא כמו אצל אם חד הורית) ונראה לי שנחצה כאן קו גבול חמור ביחס לטובת הילד. התנגדותי לפסק הדין נובעת בעיקר מהנימוק השלישי. עמדתי האתית העקבית והשיטתית היא שטכנולוגיות הפריה נועדו לתקן ליקויים, ולא כפי שהתבטאה עו"ד רוזנבלום (על פי הדיווח בYNET)) "זאת דרמה אנושית מדהימה, הטכנולוגיה בשירות האדם ואנו מנצחים את הטבע". לא צריך להיות לנו כל עניין אתי בניצחון על הטבע, והיצירות החדשות מכוחן של טכנולוגיות פוריות מבשרות רידוד כבוד האדם, ההכרה בו כצלם א-לוהים והיחס הנאדר והנאצל לחיים. לא זו בלבד, אלא שיצירת מודל חדש של משפחה בו הגורם המוליד הוא למעשה הסבא והסבתא הוא חיזוק ההידרדרות במשמעות היותר עמוקה של משפחה בישראל. מוטב היה לבית המשפט להניח למת על מקומו בשלום, ולפסוק לאור העיקרון האתי כי הטכנולוגיות האלה נועדו לתקן ליקויים ולא להתחרות בטבע.  
המאמר פורסם באתר YNET במדור הדיעות

 

 

בית המדרש