ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

המשמעות האתית של העברת תקציב מסל התרופות לרפואת שיניים

ע"י: הרב יובל שרלו

הרב שרלו,שהיה בעבר חבר וועדת סל הבריאות,מגיב להחלטת סגן שר הבריאות יעקב ליצמן להעביר תקציב מסל הבריאות לרפואת שיניים חינם

 


לאחר שתשכך הסערה על התנהלותו השערורייתית של ליצמן בנושא העברת תקציב מסל התרופות לביטוח רפואת השיניים של ילדים יתגלה לציבור כי למעשה הוכרעה כאן הכרעה אתית מהמדרגה הראשונה, אולי המשמעותית ביותר שהוכרעה בשנים האחרונות מבחינה הלכתית ומוסרית, והיא הקביעה החד משמעית כי מותר לדאוג לאיכות חיים של הציבור גם אם הדבר בא על חשבון הארכת חיים של מספר חולים מוגדר. במאמר בYNET המסכם את ההכרעות האתיות של ועדת סל התרופות לקראת 2008 ציינתי כי אחת ההכרעות המשמעותיות ביותר הייתה הכנסת תרופות נגד כאבים לסל התרופות בהיקף של למעלה מ10% מתקציב ההרחבה. החלטת ליצמן ממשיכה את הקו הזה בצורה משמעותית הרבה יותר. אני מבקש להדגיש כי דרך קבלת ההחלטה גרמה נזק עצום, גדול בהרבה מההכרח, לשאר החלטות ועדת הסל השנה, ובשל כך יש לפסול אותה. מעבר לכך, קשה לקבל את העובדה כי בשעה שיושב ועדה אתית על המדוכה החשובה ביותר מתקבלת הכרעה זו על ידי פוליטיקאי. יש לזכור כי החוק אינו מחייב את השר להקים ועדת סל, והוא מוסמך לעשות זאת לבדו, אולם התקבל נוהג מבורך כי ההכרעות אינן יכולות להיות פוליטיות בלבד, ועל כן הוקמה ועדת הסל. הפקעת הכרעה זו מידיה היא בלתי סבירה בצורה קיצונית. אולם במאמר זה אני מבקש לעסוק בקיצור בשאלה העקרונית בלבד.


עמדה זו כאמור אינה פשוטה לא מבחינה הלכתית ולא מבחינה אתית. מבחינה הלכתית, העמדה המקובלת היא שפיקוח נפש דוחה כל דבר, ופוסקי הלכה כתבו באופן כללי כי יש היררכיה בקבלת הכרעות, ולעולם יש להקדים הארכת חיים לכל עניין אחר. הסטת תקציבים לרפואת שיניים משמעה שיש לשקול שיקולים נוספים, ואיכות החיים של הציבור היא שיקול ראוי. הדבר מחייב אפוא הכרה הלכתית רבת משמעות בשיקולים נוספים מאשר היררכיית הצלת החיים. היא מבוססת על ההנחה ההלכתית כי כיוון שהכסף בסופו של דבר בא מהציבור, יש רשות הלכתית לציבור לקבוע להיכן כסף זה ילך, והציבור באמצעות נציגיו הפוליטיים (אשר כאמור אמורים להתייעץ בשאלה זו עם מערכת רחבה של תחומי הכרעה) רשאי לקבוע כי בריאות השיניים של ילדים חשובה לאורך זמן. הכרת ההלכה בזכות הציבור היא בעלת משמעות רחבה בתחומים הלכתיים אחרים, אולם כאן מדובר בהרחבת זכות הציבור לקבוע גם בעניינים אקסקלוסיביים של פיקוח נפש, הנמצאים ברמה גבוהה מאוד של מחויבות הלכתית. אף שפיקוח נפש דוח כמעט את כל התורה כולה ממומשת סמכות הציבור לקבוע את גבולותיו, וזו עמדה משמעותית ביותר.


מבחינה אתית, מדובר בשיקולים שאינם רפואיים בלבד, והעמדה כי נכון לפרוש את סל התרופות לא לפי היררכית חשיבות, אלא גם לפי צרכי הציבור הרחב באה לידי ביטוי בצורה הרחבה ביותר. עמדה זו, אף שאני תומך בה הלכתית ואתית, היא גם מסוכנת, וצריך להיות מודע שיש לשים לה גבולות. היא עלולה להביא להצדקת פופוליזם, המעטת ערך החיים על חשבון ענייני איכות חיים בצורה קיצונית, כוח השפעה יותר גדול של לובי אינטרסנטי לנושאים שונים (כיצד לדוגמה עוצרים את הכנסת הניתוחים הפלסטיים הקוסמטיים לסל התרופות), והיא מחייבת כבכל שאלה אתית רבת משקל תשומת לב רבה לבלמים ולאיזון. כאשר היא נמצאת בגבולותיה היא מהווה למעשה העלאת ערך חייו של אדם ומבט עליו לא רק כאל אחד מאברי הבריאה, אלא כמי שיש לדאוג גם לאיכות חייו ולמיצויים; כאשר היא חורגת מגבולות אלה היא מהווה התדרדרות עצומה בערך החיים. מעתה מוטלת חובת שמירה קפדנית על כל העוסקים בכך.

 

 

בית המדרש