ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

הכנסת תרופות נגד עישון לסל הבריאות

ע"י: הרב יובל שרלו

הרב שרלו מתייחס להכרעה האתית של הכנסת התרופות נגד עישון לסל הבריאות

 


בהרצאה אותה נשאתי בפני וועדת הסל של השנה שעברה פתחתי בהצבת השאלה הבאה: כולנו יודעים כי אם ניקח את כל תקציב הרחבת סל התרופות (אז כ 415 מליון ₪, היום הרבה פחות) ונשקיע אותו בשתי תרופות בלבד - למניעת עישון ולסיוע בהפחתה במשקל עודף - נציל הרבה יותר חיי אדם מכל הכרעה אחרת. אלה שני גורמי המוות המשמעותיים ביותר, בהיקפים שאין כדוגמתם, בעולם המערבי, ואם כן עולה השאלה האתית מדוע אפוא שלא נעשה זאת, ונסיים את דיוני ועדת הסל בעשר דקות ?


שלוש תשובות לשאלה זו: ראשית, הפסקת עישון והורדה במשקל הם דברים שבני אדם מסוגלים לקבל בהם הכרעה אישית, וצלם א-להים שבאדם כולל בתוכו את הבחירה החופשית של האדם להפסיק להשמין ולהפסיק לעשן. זה כמובן קשה מאוד, אבל אפשרי. בשל כך, יהיה זה לא מוסרי לעשות זאת, ולהזניח חולים שמחלתם נובעת מסיבות אחרות. עמדת היהדות היא שלאדם ניתן כוח בחירה מהותי, ומכוחו עליו להתמודד עם בעיותיו. שנית - תרופות אלה אינן יעילות, ומחקרים מוכיחים כי בדרך כלל אין מדובר בגמילה טוטלית מעישון או מאכילה שאינה בריאה, אלא בהקפאה מסוימת ובהפסקה לטווח מוגבל. בסופו של דבר גם תרופות אלה מחייבות כוח רצון גדול מאוד, והן לא מסוגלות להשפיע על רצונו של האדם, ועל כן הן כושלות לטווח ארוך; שלישית - גם קבוצות חולים אחרות זכאיות לקבל מזור לכאבן, והשיקול אינו רק כללי אלא גם פרטי. בסופו של דבר לא הכנסנו תרופות הנוגעות לשני התחומים כלל וכלל.


ועדת הסל השנה החליטה אחרת, אולם החלטתה מתונה. היא לא הכניסה תרופות נגד משקל עודף, וגם את התרופות נגד עישון היא לא הכניסה באופן מלא ובהקצאת התקציב כולו לצורך כך. ההיגיון מאחורי החלטת ועדת הסל השנה כפול. ראשית, כאמור, בסופו של דבר תרופות נגד עישון יביאו להורדת מקרי המוות בישראל אם תצורף להן תוכנית גמילה. יש צורך לסייע לאדם החולה אפילו אם הוא חולה באשמתו (הוא זה שהתחיל לעשן והוא זה שלא מפסיק). שנית, בשל העובדה שלמעשה ביחס לכל המחלות שבעולם ניתן לדבר על גורמים שבחירתו החופשית של האדם הייתה יכולה להיטיב את מצבו - בתזונה, באורח חיים בריא, בהחלפת מקום עבודה מזוהם וכדו' - ועל כן לא יהיה זה נכון להטיל את כל שיקול הדעת על המעשנים. יש גם שיקולים נוספים, כמו המס המוטל על הסיגריות הכולל בתוכו גם התייחסות למימד הריפוי מהן וכדו'.


זו מהותה של הדילמה האתית, ואין לה פיתרון אחד נכון. ברם, בשל העובדה שיש שיקולים לכאן ולכאן נכון יהיה להתייחס לתרופות המסייעות לגמילה מעישון בדרך אחרת, והיא להתנות את קבלת התרופות המסייעות לגמילה מעישון בשני תנאים. ראשון שבהם - קבלת התרופות רק כחלק מתוכנית גמילה, המכוונת גם להעצמת הבחירה החופשית ולא רק לתלות נפשית בתרופות, שהיא גם לא צודקת וגם לא יעילה. שני שבהם - הגדלת ההשתתפות העצמית בתרופות אלה, כדי לבטא את העובדה שיש להטיל גם על האדם המעשן את האחריות לעישונו ולבריאותו, וגם כדי להגדיל את יעילות התרופות (מה שמשלמים עליו זוכה ליחס רציני יותר). בדרך זו נביא הן לירידת התמותה כתוצאה מעישון והן להגברת אותם היסודות החשובים של בחירה חופשית ואחריות אישית לחייו של האדם.
המאמר מתפרסם גם במדור בריאות של ווינט

 

 

בית המדרש