ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

התמודדות מטפל דתי בטיפול עם הומוסקסואל

ע"י: הרב יובל שרלו

שאלה:
שלום, אני סטודנט לעבודה סוציאלית. במסגרת לימודינו נדרשנו לתאר סתירה בין ערכי ההלכה לבין ערכי העבודה הסוציאלית. בחרתי לדון בסתירה האפשרית בין הקוד האתי של העובדים הסוציאליים הדורשים טיפול באדם ללא קשר לנטייתו המינית לבין האיסור ההלכתי על משכב זכר.
שאלותיי הן: כיצד על מטפל דתי לנהוג במטופל הומוסקסואל המרגיש שברצונו לצאת מהארון ולממש את נטיותיו המיניות?
האם אפשר לסייע לו או אולי להדגיש את האיסור שבכך (האם יש הבדל בין מטופל דתי וחילוני)?
האם לסרב לטפל במקרה כזה?
מה לעשות בשעה שבמהלך טיפול התברר שהמטופל הוא הומוסקסואל או שבמהלך הטיפול החליט שאיננו מעוניין להיאבק יותר בתאוותו?
במידה והמטפל נדרש הלכתית להפסיק את הטיפול או להוכיח את המטופל הוא יידרש כנראה לשלם מחיר אישי, אי קידום פיטורין וכו'...
מה עליו לעשות?
תודה , סטודנט תוהה

תשובה:
שלום וברכה
זו שאלה קשה מאוד, הנוגעת להרבה מאוד תחומי טיפול, כולל רפואיים. קשה גם למצוא חומר הלכתי ישיר על הנושאים האלה, אם כי יש חומרים עקיפים, הנוגעים ל''לפני עוור'', ולדיני מסייע לדבר עבירה (ראה רא''ש שבת א,א).
אענה לך כעת כעזרה ראשונה בלבד.
שתי חובות עומדות בפניך: ראשונה היא לדאוג לרווחת המטופל, גם בשל החובה המקצועית וגם בשל העובדה שהוא בא אליך על בסיס זה ואינך רשאי להטעות אותו מצד בין אדם לחבירו; מאידך גיסא, מוטלת עליך חובה שלא לעודד לעבור עבירה, וגם לא להיות שותף בה.
מה שעושים הוא אפוא גילוי נאות, לאמור: עם תחילת הטיפול צריך הבחור לדעת את עמדתך השוללת משכב זכר, מצד אמונתך הדתית וכדו'. התפקיד שלך הוא לסייע בעדו לבחור את הבחירה שלו, אולם עידוד לדרך הזו הוא לא יקבל ממך, ואם הוא יחליט ללכת בדרך הזו - הדבר יהיה תוצאה של הבחירה החופשית שלו בלבד.
בשעה שהוא יודע את כללי הקשר ביניכם, ואתה יודע אותם, אתה חייב מכאן ואילך לסייע בעדו כחלק מהברית בינך ובין המקצוע, כשם שרופא מרפא כוח מיני (לדוגמה) גם אם הוא יודע שהדבר ישמש בעד המטופל לעשות עבירות.
זה קו הגבול בו עליך לצעוד. כמובן שיש צורך לגבות את כל העמדה הזו בכתיבה הלכתית מסודרת, אולם כרגע אני עוסק בדברים אחרים. אני מעריך כי אתייחס לכך בהמשך דרכי.
כל טוב

 

 

בית המדרש