ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

על הרפורמה בטיפולי בריאות הנפש

ע"י: הרב יובל שרלו

לא רפורמה המונחית מחסכון תקציבי דרושה לנו, כי אם מערכת טיפול אינטנסיבי ומקצועי, שיאפשר לנפגעי הנפש להיות חלק מהציבוריות הישראלית, ולציבור כולו להיות מוסרי יותר.הרב שרלו על הרפורמה בבריאות הנפש

 


הנזקקים לשרותי בריאות הנפש הם החצר האחורית של החברה בישראל, ובמסגרת זו של מערכת הטיפול הרפואי. הדבר נובע מסיבות רבות: פחד טמיר ונעלם מפני הבלתי מודע המתרחש בנפשו של האדם הנזקק לשרותים אלה; יראה מפני הסכנות שקשר אתם עלול לגרום - מפגיעות פיזיות ועד ל"פגיעה בנפש הילדים"; העובדה כי מדובר בטיפול ארוך טווח ולא הירואי; אין הם מסוגלים לייצג את עצמם ולהתמודד על זכויותיהם, והם נתפשים כמי שאין להתייחס ברצינות לדבריהם, ועוד ועוד.ההוכחה הפשוטה למציאות מחפירה זו היא מצבם הפיזי של בתי החולים לבריאות הנפש, ובמקביל - ההתארגנות המתמדת של אזורי מגורים כנגד טיפול קהילתי או מבנה רפואי בתחום זה בשכנותם. עובדה נוספת היא עליבות שרותי בריאות הנפש בפריפרייה. כדרכם של דברים במדינת ישראל, הפיתרון שמוביל משרד הבריאות כעת, נגד דעת רוב מוחלט של אנשי המקצוע, הוא ההפרטה, והעברת האחריות לקופות החולים.    


אולם, זה בדיוק מקומה של המדינה. גם בעידן של הפרטה והעברת אחריות נדרשת המדינה לשמור בידה את ההתמודדות עם אלה שהשוק החופשי והתחרות הכלכלית אינה המגרש עליו הם מסוגלים להתקיים. הדבר נכון בכל מישורי הקיום, ובמיוחד בתחום הבריאות. המדינה אינה יכולה להתנער מאחריותה למצב זה, ובמקום לטפל ולשנות באופן דראסטי את המציאות, להעביר את האחריות לקופות החולים. נביאי ישראל דיברו על מבחנה של החברה דרך יחסה לחוליות החלשות שבה. הגר היתום והאלמנה שנביאי ישראל תבעו את זכויותיהם לובשים בעידן המודרני לבוש שונה, והנזקקים לשרותי בריאות הנפש הם חלק מקבוצות אלה בתקופתינו.


העברת האחריות לבריאות הנפש לידי קופות החולים סובלת מליקויים רבים, לא רק במישור העקרוני של התנערות המדינה מאחריותה, אלא גם במישורים פרקטיים. השיקול המנחה את ההעברה הזו הוא שיקול מנהלתי (שהוא לגיטימי במידה הראויה) ולא שיקול רפואי: היא תמקד את הטיפול לא לאור הצורך אלא לאור שיקולים כלכליים; היא תעצים את המציאות הרפואית בה מעדיפים רופאים צעירים וחסרי ניסיון שהם "זולים" יותר על פני בעלי ניסיון וותק; היא תצמצם את הטיפול ותביא להתייחסות קופות החולים רק למי שאובחנו כחולים ולא תעניק את מלוא רוחב ההתמודדות עם מציאויות נפשיות אחרות, שאינן מאובחנות כמחלה, אך גורמות סבל נפשי רב; היא תמקד את השרות בטיפול ישיר בלבד, וכל המערכת המקיפה, כולל הכשרת עתודת מטפלים תקרוס; היא תגרום להעדפת טיפול תרופתי, שכן הרופא נדרש להקצות הרבה פחות זמן לצורך טיפול זה, מאשר טיפול נפשי מקיף - ועוד ועוד.


לנזקקים לשרותי בריאות הנפש ישנה יכולת פחותה בהרבה להתמודד על זכיותיהם - הם נרתעים הרבה יותר מהסטיגמה הקשורה בזיהויים הציבורי, וגם מבחינה מעשית יכולתם דלה בהרבה מאלה שניהלו (לדוגמה) מסע להכנסת תרופות אונקולוגיות שונות לסל הבריאות.  הציבור הוא זה שצריך לשמש פה לתביעתם להשאיר את מערכת בריאות הנפש באחריות המדינה, ולהשקיע את המשאבים הראויים בשיפור דרמאטי של ההתמודדות עם מצוקתם. חובה זו נובעת ממבנה החברה המוסרית, וגם תביא להרבה תועלת פראקטית ובסופו של דבר לצורך בהרבה פחות משאבים כלכליים.


אני קורא לסגן השר ליצמן, שהודיע כי הוא יקבל את ההכרעה עד פסח, לקיים את דברי החכם מכל אדם "פתח פיך לאילם", ולא להמשיך במסע ההשלכה של בריאות הנפש לאשפתות, אלא לקיים את אחריות המדינה ולממש אותה. לא רפורמה המונחית מחסכון תקציבי דרושה לנו, כי אם מערכת טיפול אינטנסיבי ומקצועי, שיאפשר לנפגעי הנפש להיות חלק מהציבוריות הישראלית, ולציבור כולו להיות מוסרי יותר. 

 

 

בית המדרש