ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

העברה מיד ליד בציבור כשבני הזוג אסורים

ע"י: הרב יובל שרלו

מה יעשו בני זוג הנמצאים בתקופת הנידה של האישה בציבור?על כך בתשובה המפורטת הבאה

בס"ד

התורה מצווה להתרחק מאשתו כשהיא טמאת נדה אף בדברים שהם לא ביאה על הערווה ממש, אלא אף בדברים שעלולים להביאם לקרבה. חז"ל לימדו שכאשר בני הזוג אסורים עליהם לעשות מספר דברים הנוגעים בקרבה ביניהם בדרך שונה, כך שיזכירו לעצמם את עובדת היותם אסורים זה לזו. הגמרא במסכת כתובות (סא, א) מפרטת זאת בנוגע למזיגת הכוס, הצעת המיטה ומציקת ידיים לצורך רחיצת פניו ידיו ורגליו.

במחזור ויטרי מסופר על רש"י שלא מסר מפתח לאשתו מידו לידה כשהייתה אסורה עליו. התוספות (ד"ה מחלפא) אמרו שרש"י נהג כך כי חשש שמא יגע באשתו, ולא בגלל קביעת חז"ל שיש לעשות פעולות באופן שונה מהרגיל, כמו בנוגע למזיגת הכוס. לדעת הרא"ש (כתובות, פרק ה, כד) הסיבה לדעת רש"י היא כן בגלל איסורי הקרבה המיוחדים בין בעל לאשתו נדה. הרשב"א אומר בשם היראים שאין איסור להושיט דבר, חוץ מאת הכוס היות והוא מביא לחיבה. לדעת עצמו (תורת הבית הקצר, ב, ד) האיסור הוא בכל דבר.

הרמב"ם (הלכות אישות כא, ח) פוסק: "לפיכך מצעת מטתו כשהיא נדה שלא בפניו ומוזגת את הכוס ואינה נותנת אותו בידו כדרכה תמיד אלא מנחת אותו על הארץ או על הכלי או על השלחן והוא נוטלו". המגיד משנה מדייק מדברי הרמב"ם, שהוא סובר שאסור להעביר מיד ליד רק את הכוס, אך כל דבר אחר מותר. לדעת השולחן ערוך (יורה דעה קצה, ב), אסור להעביר כל חפץ מיד ליד, והסיבה לכך היא שמא יגע בבשרה.

ר' משה פיינשטיין (שו"ת אגרות משה, יורה דעה ב, עז) עסק בנושא הרחקות מאשתו כשהיא אסורה כאשר בני הזוג נמצאים בציבור, ופסק שדיני ההרחקות חלים גם אז. נימוקיו הם:

א. אכילה מקערה אחת אסורה גם במצב שאין אפשרות להגיע לקרבה בין הבעל לאשתו, כמו למשל במצב שכל בני הבית אוכלים מאותה קערה, אסור יהיה לבעל ולאישה לאכול יחד מקערה זו. מכאן מסיק הגר"מ פיינשטיין שלא ניתן להקל בכל העניינים שנאסרו בשל קרבה גם כשאין לקרבה זו כל אפשרות של גילויי חיבה בין בני הזוג בפועל.

ב. אין בכך שכולם יבינו שהאישה נדה משום פגיעה בכבוד הבריות. כולם יודעים שיש זמן שבו נשים אסורות לבעליהן, וזהו חלק בלתי נפרד משגרת החיים של שומרי תורה ומצוות. אדרבה, הגר"מ מציין מנהג שהיה נהוג בתקופתו, שנשים נדות היו לובשות בגדים מיוחדים להבליט את היותן טמאות נדה. העובדה שתגרם לנשים בושה מאנשים שאינם שומרים תורה ומצוות אינה עילה לפגיעה בכבודן, אלא גורמת לנשים גאווה בכך שהן מקפידות בקיום מצוות התורה.

לכאורה, מדברים אלה עולה שאין להתיר העברת חפץ מידו לידה ולהפך כשהם בציבור. אולם, אם נדקדק בדברי הגר"מ, נראה שהעיסוק שלו הוא בכל תחום שנוגע לקרבה בין הבעל לאישה, כמו מעשה אכילה, ואילו העברת חפת מיד ליד נאסרה לדעת רוב הפוסקים רק שמא יגע בה. זוהי הרחקה להרחקה, ויתכן שיש להקל בה יותר.

באותה תשובה אומר הגר"מ שמותר לבעל ואישה לנסוע במכונית כשהם אסורים אפילו לטיול, ונראה שהכוונה היא למצב בו אין הפרדה בין כסא הבעל לבין כסא האישה. הסיבה להיתר זה הוא, שברכב הסיכוי שיגעו זה בזו הוא קטן, ואף אם הוא קורה לעיתים רחוקות אין בכך איסור, בניגוד לספינה בה יש תנודות גדולות ויש חשש שיגעו. זאת אומרת שלדעתו יש להקל בדברים שנאסרו בשל חשש שמא יגעו ולא מטעם קרבה בין בני הזוג.

כמו כן, יש לדחות את הסברא שאין בגילוי היות האישה נדה מפני כבוד הבריות. הרב עובדיה יוסף אף התיר לבעל לקדש את אשתו בחופת נדה, אף אם הדבר יביא למגע בידה, בגלל הבושה שתהיה לכלה ולמשפחתה:

כדי שלא לפרסם הדבר בעיני הקרואים הנצבים עליהם שהכלה איננה טהורה. כנ"ל. והוא טעם נכון, וכאשר עינינו הרואות שאם הדבר מתפרסם יש בושה גדולה לכלה ולמשפחתה. ולכן אין לך מדה יפה מן הצניעות, ויש לנהוג ע"פ הדין הגמור דמשרא שרי, וכאמור.

(שו"ת יביע אומר ה, אבן העזר י)

אנו רואים היום שכל אישה מנסה להסתיר את היותה נדה, אף מחברותיה ששומרות תורה ומצוות, וכן פסק המנהג ללבוש בגדים מיוחדים לזמן טומאתה. על כן, אף לדעת מי שאומר שהעברת חפץ מידו לידה אסורה משום קרבה ולא משום שמא יגע בבשרה, יהיה מותר לעשות זאת כאשר בני הזוג נמצאים בחברת אנשים אחרים, ואם לא יעבירו ביד יהיה בכך בושה לאישה. הסיבה לכך היא שכאשר נמצאים בציבור איסורי הקרבה מצומצמים, היות ובחלקם אין חשש שמא יגיעו לידי איסור.

סיכום:

העברה מיד ליד נלמדת מכך שרש"י לא היה מעביר לאשתו מפתח מידו לידה כאשר היו אסורים. נחלקו הראשונים האם האיסור נובע מכך שיש חשש שיגע ביד של אשתו כאשר נותן לה דבר קטן, או משום שמא יגיעו לידי קרבה אסורה.

לדעת הסוברים שהדבר נאסר שמא יגעו, אפשר להתיר להעביר בציבור, היות וזהו חשש רחוק. לדעת הסוברים שזהו איסור משום קרבה בין בני הזוג כשהם אסורים, יסוד ההיתר להעברה מיד ליד בציבור הוא הפגיעה בכבוד האישה, והחשיבות הגדולה שהתורה נותנת לכבוד הבריות.  עצם העובדה שנשים מסתירות מאוד את היותן בימי האיסור מעידה שכיום זהו חלק אינטגראלי של כבוד הבריות. לו היה אפשר להעביר מיד ליד בטכניקה אחרת בלי לפגוע בכבוד הבריות היה צורך לעשות זאת, אולם הדבר למעשה בלתי אפשרי, וגורם לזוגות רבים עוגמת נפש.מובן שהיתר זה אסור שיחלחל למצבים בהם בני הזוג נמצאים לבד.

נערך על ידי אריאל טוכפלד (אברך בישיבה)

 

 

בית המדרש