ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

חיפשתי עבודה, אך אף אחד לא רצה להעסיק אותי

ע"י: הרב יובל שרלו

בשורת התורה היא שקדושת ארץ ישראל וקדושת החברה קשורים בציר שבינינו ובין ריבונו של עולם ובציר שבינינו ובין כל עם ישראל כאחד, וזו התביעה הגדולה שצריכה להילמד מהתורה כולה, ולעבור לעולם החוויות האמוניות שאנו חווים בעולמנו הרוחני.

 


בימים האחרונים ענו עדים למסע פרסום של משרד האוצר המבקש מתושבי מדינת ישראל להעדיף בהעסקה בראש ובראשונה את הזקוקים לעבודה מבני עמנו, ולא להעסיק עובדים זרים לא חוקיים. מסע פרסום זה מטבע הדברים אינו נתפס בעינינו כמסע פרסום הקשור לאמונת ישראל ולקיום מצוות, אך למעשה הוא כזה. ישעיהו הנביא מלמד בנבואת הצום הנבחר כי עלינו לקיים את הציווי "ומבשרך לא תתעלם", ולכך יש משמעויות הלכתיות. הבולטת שבהן היא בהלכות צדקה: "דווקא לקרובי משפחה: "...הא כיצד ? אלא אם יש לו לאדם מזונות בתוך ביתו ומבקש לעשות מהן צדקה כדי שיתפרנסו אחרים משלו, כיצד יעשה ? בתחילה יפרנס את אביו ואמו, ואם הותיר יפרנס את אחיו ואחיותיו, ואם הותיר יפרנס בני משפחתו, ואם הותיר יפרנס בני שכונתו, ואם הותיר יפרנס בני מבוי שלו, מכאן ואילך ירבה צדקה עם שאר בני ישראל" (תנא דבי אליהו כז), והמעולה שבמצוות הצדקה היא ההעסקה: "שמונה מעלות יש בצדקה, זו למעלה מזו: מעלה גדולה שאין למעלה ממנה זה המחזיק ביד ישראל שמך, ונותן לו מתנה או הלוואה או עושה עמו שותפות או ממציא לו מלאכה כדי לחזק את ידו, עד שלא יצטרך לבריות לשאול ועל זה נאמר והחזקת בו גר ותושב וחי עמך כלומר החזק בו עד שלא יפול ויצטרך" (הלכות מתנות עניים י, ז).


פרשת השבוע שלנו מלמדת אפוא כי עניינים שונים הנראים לנו כלכליים בלבד, הם חלק בלתי נפרד ממצוות התורה. זיכרון יציאת מצרים עוסק בהיבטים שונים של החובות המוטלות עלינו. הידוע והמוכר לכולם הוא ההדגשה כי ריבונו של עולם אינו רק בורא העולם, אלא גם מנהיגו, והוא התגלה עלינו במצרים וציווה עלינו לעובדו. זו הבחינה המופיעה בראש עשרת הדיברות, והיא מהווה את מצוות האמונה והקשר שבינינו ובין ריבונו של עולם. אולם לזכרון יציאת מצרים יש גם היבט נוסף, המופיע בתורה פעמים רבות, וביניהם בפרשתנו. המצוות העוסקות ביחס לעבד והמצוות המחייבות את העסקת הקרובים לנו תחילה מזכירות כמה וכמה פעמים את העובדה שהם נובעות מיציאת מצרים. כל מי שחווה על בשרו את מעמד העבד המייחל לפרנסתו אינו יכול שלא להסיק מכך את הדרך בה עלינו להתנהג באופן אישי, ולדאוג לכך שקרוביו ובני עמו לא יתדרדרו למעמד העבדות, ואם חס ושלום כך יקרה - לנהוג עמם בהגינות. הראי"ה קוק זצ"ל לימד אותנו כי עקרון הרחבת המעגלים חל בהמשך גם על האנושות כולה, אולם אנו מתחילים מן המוקד הגרעיני של אחינו, ואט אט מכילים בתוכו את ההרחבות השונות.


מדוע אפוא אין אנו שומעים בפרסומת זו את בשורת תורת ישראל ? יש הרבה סיבות לכך, שחלקן נובע מהעובדה שלא זה המניע של משרד האוצר, וחלקן נובע מנסיבות שונות ומגוונות. אך לאמתו של דבר, הבעיה היא בנו פנימה: מימות הנביאים אנו למדים כי לעולם  ראה העם את המצוות ה"דתיות" כקושרות בינו ובין הקב"ה, ואילו את המצוות ה"חברתיות" כדבר מה שאין לו שום קשר לכך. אכן קשה מבחינה דתית להשוות בין הקפדה על כשרות ובין הימנעות מריבית המצויה בפרשה, ובין הקפדה על צניעות כמעשה דתי עמוק ובין העסקת פועל כעוזר טבח במסעדה. לעולם ה"חוקים" מעניקים דבקות יותר עמוקה בריבונו של עולם מאשר תיקון העולם החברתי. אולם זה בדיוק השינוי שאנו נתבעים לעשות, דווקא בסיומו של חומש הקדושה שנאמר במשכן ובהר סיני כאחד. בשורת התורה היא שקדושת ארץ ישראל וקדושת החברה קשורים בציר שבינינו ובין ריבונו של עולם ובציר שבינינו ובין כל עם ישראל כאחד, וזו התביעה הגדולה שצריכה להילמד מהתורה כולה, ולעבור לעולם החוויות האמוניות שאנו חווים בעולמנו הרוחני.


המאמר יתפרסם בשבת "בהר-בחוקותי" שנת תש"ע

 

 

בית המדרש