ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

כיצד להאבק על סוגיית מסורבות הגט?

ע"י: הרב יובל שרלו

כיצד להתמודד עם סוגיית מסורבות הגט? למי לבוא בטענות?כיצד להיאבק? על כך במאמר הבא


א. מסורבות הגט היא אחת החרפות הגדולות שאנו נוהגים בהם. לא ייתכן שתורת ד' תגרום עוול בצורה כל כך גורפת. בידי הדיינים יש ארסנל כלים הלכתיים רב שהם פוחדים להשתמש בו, חלק מהם הולכים לכיוון החומרות הנובעות מפחדים ולא מחובה הלכתית שזה איסור הלכתי (וידועים דברי חז''ל על ''...בחושך הולך''), חלק מהם מזניחים את חובתם לסדרי דין תקינים שזו חובה הלכתית מהדרגה הראשונה שכלולה בחובה ''צדק צדק תרדוף'', וחלק מהם אינם נוהגים בכללים יסודיים של צדק כלפי העומדים בפניהם.
ב. הליכה בדרך זו פוגעת בדבר ד' בכל מרחביו: זו פגיעה חמורה בנזקקים לשירותי בית הדין (בדרך כלל נשים, אך לא תמיד) ולבקשת הצדק - שזה לעצמו איסור חמור; הדבר מביא להיקפים גוברים והולכים של ניאוף על ידי מי שלא מצא את פתרונו; הדבר מביא לאיבוד השנים הטובות, בעיקר של נשים אך לא רק, ויכולתן להקים בית מחדש בישראל; הדבר מביא יותר זוגות שלא להתחתן על פי תורת ישראל, ובכך פוגע בקדושת המשפחה בישראל; הדבר מביא לחשדנות והרבה כאב בין זוגות דתיים לפני נישואין אשר הפחדים מפני העתיד הצפון להם גורם לעסוק בהרבה נושאים קודם שבכלל באו לעולם וכדו'.
ג. המאבק בסרבנות הגט ובהתמודדות הרבנית והדיינית עימו הוא אפוא נושא דתי מהמדרגה הראשונה. לא זו בלבד, אלא שבמאבק זה יש לשתף פעולה עם כל מי שנלחם למען הדברים הנכונים והטובים, גם אם הוא לא בא מעולמה של תורה. בשל כך הופעתי בכנס במוזיאון תל אביב נגד סחר בנשים, אף שהדוברות העיקריות היו זהבה גלאון ושולמית אלוני, ובשל כך הסכמתי להשתתף במאבק למען מסורבות הגט, בלי לקבוע שמי שאינו מבקש תורה ומצוות אינו ראוי להיות שותף במאבק בעוול. אני מוכן לפעול עם כל מי שניתן לפעול כדי להסיר את החרפה והמצוקה שחלק מנושאי ההלכה סוברים. הקביעה כי אין יראי שמיים יכולים לשתף פעולה עם חילוניים במאבקים למען דברים נכונים וצודקים, אף אם הם באים מעולמות אחרים, היא קביעה היוצרת מציאות בלתי נסבלת.
ד. בתי הדין בישראל ממשיכים את מתן התורה ומסירתה מדור לדור, והאחריות לקביעת קדושת המשפחה בישראל וטהרתה מוטלת על כתפיהם. תביעתי המתמדת והבלתי מתפשרת, על אף שאין היא פופולרית, היא שהם ילכו דווקא לאור ההלכה, ויתמודדו עם העוול שנגרם כאשר אין הולכים לאורה, כאשר אין מקפידים על ''והא-לוהים יבקש את נרדף'', וכאשר ההלכה נותנת לדבריהם פרסים לנבלים. לא ייתכן שההלכה לא תעמוד לצד הצודק או הצודקת, ולא ייתכן כי בשמה ייעשו מעשי עוול. הקביעה ההלכתית שהאיש הוא המגרש ולא האישה לא נועדה לתת לאיש מנגנון סחיטה והצבת תנאים; הקביעה ההלכתית שגם האישה יכולה למנוע את הגירושין לא נועדה לתת לה כוח בשעה שאין היא נוהגת כשורה ולשחק בגורלם של הילדים. ההלכה חייבת להתייצב לימין הצודק !
ה. על כן, עיקר המאבק צריך להיות כלפי בתי הדין, והעצמתם כדי שימלאו את המשימה המוטלת עליהם בדבר ד', יעשו צדק, יעמדו לצד זה שנעשה לו עוול, יימנעו מפחדים הלכתיים ומהיעדרות אתיקה בדיונים, ויפסקו נכון. במאבק זה יכולים להיות שותפים כולם, ואף עתה אני אומר יישר כוח למי שאינו שותק ומוחה ופועל, גם אם אינו בא מעולמה של תורה, וכואב את הכאב על מי שבידו למחות ואינו מוחה. אין לי גם טענות נגד אף אחד, וכנראה אני לא הבנתי נכון מלכתחילה. למעלה מכך, בהתכנסות זו יכולים להיות שותפים אנשים שעמדותיהם שונות בצורה קוטבית, כשם שאנו עושים בהתכנסויות של ''במעגלי צדק'' ועניינים אחרים הנוגעים לצדק חברתי. ברם, איני שותף בשום אופן לקריאה להוציא את המשימה הגדולה מבית הדין. להפך, בתי הדין הם שצריכים לעמוד בראש דרכנו, ואיני יכול להיות שותף בניסיון לפרק את קדושת המשפחה הישראלית מיסודה.
ו. אני ממשיך לקרוא לטובים שבדיינים, לעולם הרבני, לציבור כולו - לא לנוח ולא לשקוט עד שנושא זה, הנוגע לצערנו למאות אלפי בני אדם, יתנהל בדרך היושר והצדק, השומרת בקפדנות על כל צדדי ההלכה היהודית - מחובת קדושת הנישואין והמשפחה ועד לעמידה לצד הצודק והנרדף. אני מסכים לשיתוף פעולה עם כל מי שפועל למען העניין - כל זה בתוך עולם בתי הדין ולא מחוצה לו. בדרך זו נעמיד את הצדק היושר ההלכה והמוסריות בראש דרכנו כחטיבה אחת, ונפעל לקידומה של הזהות היהודית במדינת ישראל.

 

 

בית המדרש