ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

על אחדות ופילוג-מגדל בבל

ע"י: הרב יובל שרלו

כמה אנחנו זקוקים ללקח זה בחברתנו שלנו, שבשנים האחרונות מתחזקות בה תפיסות המבקשות להכניס את כולם בסד אחד, ולרצות שכולם יחשבו את אותו הדבר, ובמקביל מתחזקות בה תפיסות שאין נקודת ציר ואין שורש משותף אחד,

 


פרשת מגדל בבל עוסקת באחד הנושאים העיקריים המטרידים אותנו היום, והיא שאלת הריבוי הגיוון והמחלוקת, מול החשיבות העליונה של הכרעה, ריכוז וחתירה לאמת. הפרשה עצמה היא מניפסט אנטי-אחדותי, והמאבק שיש נגד בניית עיר ובתוכה מגדל שמטרתם למנוע את ההפצה על פני כל הארץ. פרשנות מגוונת ניתנה לבעייתיות הגדולה של האחדות עימה מתמודדת פרשה זו: עצם העובדה שיש שפה אחד ודברים אחדים; העובדה שבדרך כלל אחדות אנושית מכוונת כלפי דחיקת רגלי שכינה, ומעין מלחמה בחצים וחרבות כלפי שמיים; העובדה שמגמת האחדות מנוגדת למגמה האלוקית של "ומלאו את כל הארץ", גם במישורים הגיאוגרפיים וגם במובנים הרוחניים; העובדה כי אחדות מנוצלת פעמים רבות לצורך דריסה ורמיסה של היחיד, ופעמים רבות מפלטו של הנבל הוא הפטריוטיות האחדותית; המחיר הכבד שפרויקטים אחדותיים גובים מהדאגה לנפילת היחיד מהמגדל, ועוד ועוד. כל אלה הן פרשנויות מופלאות העולות בקנה אחד עם הריסת מגדל בבל על ידי ריבונו של עולם, והפצת העולם לגווניו ומקומותיו.


מאידך גיסא, כל כך חשוב לזכור כי פרשת מגדל בבל היא פרשה אחת מתורה כוללת ורחבה. מול המאבק באחדות אנו מוצאים כל כך הרבה על חשיבותה המרובה. בין כאשר מדובר במקום עבודת ד', ומאבקה של תורת אלוקים בדרכי העבודה הזרה הקיימים על כל גבעה רמה ותחת כל עץ רענן, והחיוב שיש לעבוד במקום אחד בלבד אותו בחר אלוקים לשכן שמו שם; בין כאשר מדובר באחדותו של עם ישראל, ובתוכן ה"תפילין" של ריבונו של עולם, בהם כתוב ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ; בין כאשר חותרת  התורה להשכנת שלום אפילו במחיר מחיית שמו של הקב"ה על המים.


שני כתובים שלכאורה מכחישים זה את זה מצויים לפנינו. הכתוב המתנגד לאחדות והכתוב החותר אליה; הכתוב העסוק במחירים הכבדים של האחדות והכתוב העוסק במחירים הכבדים של חוסר האחדות; מהו אפוא הכתוב השלישי המלמד אותנו את היחס הראוי לשני הכתובים כאחד ?


אפשר שכתוב שלישי הוא השורש הפנימי. לאמור: טוב שיש חילוקי דעות, וטוב שבני אדם מגוונים; טוב ששבעים אומות יש בעולם וחסד עשה עמנו ריבונו של עולם שלא שם את כל האמת במקום אחד; אלא שישנו מקום פנימי יותר, עמוק יותר, שהוא אותה "זהות" שהגדרתה היא חמקמקה ושקשה מאוד לקבוע את מקומה ואת אופיה המדויק, והיא זו שצריכה להיות אחת. זו הזהות הדתית העמוקה, המכריזה ביסודו של דבר "שמע ישראל ד' אלוקינו ד' אחד", ומלמדת בכך שבשורש הגיוון והריבוי ישנו אלוקים אחד, בורא האמיתות כולן, וכל העמדות השונות מבטאות את הריבוי הנובע מאחדות זו, אך לא בונות מגדל שמטרתו ועניינו הוא להתייצב כנגד האלוקים; הדבר נכון גם באותה אחדות מבורכת שעל הארץ: מול חילוקי הדעות כולן, והמחלוקות הכבדות והקורעות, ישנה זהות אחת פנימית של עם ישראל כ"גוי אחד בארץ". הראי"ה קוק קבע אכן באיגרת תקנה שהוצאה מן הכלל וברכת "ולמינים אל תהי תקווה" נתקנה רק כלפי מי שעקר את עצמו מנקודת אחדות אומתית זו, והתייצב נגד האומה הישראלית. אולם אין היא מכוונת למגוון העצום והמבורך של הדעות בפנים האומה הישראלית.


כמה אנחנו זקוקים ללקח זה בחברתנו שלנו, שבשנים האחרונות מתחזקות בה תפיסות המבקשות להכניס את כולם בסד אחד, ולרצות שכולם יחשבו את אותו הדבר, ובמקביל מתחזקות בה תפיסות שאין נקודת ציר ואין שורש משותף אחד, והכל הוא סיפור ונרטיב וסובייקט. אין כפרשת מגדל בבל לעודד את החיפוש אחר הכתוב השלישי שיעצב את האחדות והגיוון במקומם הראוי.
המאמר מתפרסם בעלון 'שבתון' לפרשת נח תש"ע

 

 

בית המדרש