ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

משפחה "נורמאלית"

ע"י: הרב יובל שרלו

בימינו אתגר החינוך נעשה קשה מיום ליום, ואנו יכולים לקבל חיזוק גדול מדרכם של אבותינו ואמותינו. הם לא נשברו, אלא צמחו מתוך אותם קשיים, ובסופו של דבר הקימו לתפארת את עם ישראל.

 


ישנו פער גדול בין הדיבורים של נאמני התורה והמצוות על המשפחה היהודית, לבין המשפחות השונות המתוארות במקרא. למעשה, קשה למצוא ולו משפחה אחת "נורמאלית" בתנ"ך. הלומד את משפחת אדם הראשון, נוח, אברהם אבינו (ישמעאל ובני הפילגשים), יצחק (עשו) יעקב ("ארור אפם כי עז"), משה רבינו, השופטים, דוד המלך, שלמה המלך ועוד ועוד מתרשם כי אנו מוצאים קשיים רבים בעולם המשפחתי של כל דמויות התנ"ך - לעתים בקשרים שבין איש ואשתו, ולרוב בין הורים וילדים.


מה אנו צריכים להסיק מכך ? דומה שאין דבר מה מתאים יותר מאשר ההכרה העמוקה המצויה במשנה "לא עליך המלאכה לגמור ואי אתה בן חורין ליבטל ממנה".  זוהי רוח גדולה, המלמדת אותנו היטב כיצד להתייחס למציאות המורכבת. מחד גיסא, עובדות אלו מנחמות מעט. הן מלמדות את המשפחות השונות הנסערות מהיחסים ביניהם ומכך שילדיהן אינן הולכים בדרך שהתוו להם להירגע מעט. אין אנו יודעים את המפתח לחינוך בטוח, ואפילו אבותינו הקדושים לא הצליחו בכל מעשה ידיהם. גם במשפחות "נהדרות" בהן ניתנת דוגמה אישית מופלאה, ומוענקת אהבה גדולה לכל ילד - אנו מוצאים נפילות לכיוונים שונים, וצריך הרבה סייעתא דשמייא כאשר אנו עוסקים בענייני חינוך. תחושת האשמה והכישלון מקבלת ממד אחר כאשר אנו לומדים את ההופעה המשפחתית לאורך התנ"ך כולו.


ברם, הקביעה כי תהיה זו טעות לחוש נקיפות מצפון ורגשי אשמה היא רק צד אחד של המטבע. הצד השני הוא שאין אנו בני חורין להיבטל מאותה עבודה מתמדת החותרת לאבחן את הטעויות בחינוך, ואת הדרכים בהן ניתן לתקן את המציאות הזו. בד בבד עם הבעיות אנו מוצאים כי אבותינו הקדושים הצמיחו גם דור ישרים לתפארת. פרשת השבוע שלנו מלמדת את הדברים היטב. בפתיחתה כהמשך לפרשה הקודמת נראה כי משפחת יעקב מתמוטטת לחלוטין: רחל נפטרה; שמעון ולוי מורדים והורגים באנשי שכם נגד רצונו; ראובן "שוכב" את בלהה פילגש אביו; יוסף מביא את דיבת האחרים רעה, חולם חלומות שמביאים אפילו לגערת אביו ובסופו של דבר נמכר למצרים; יהודה נושא בת איש עדולמי ושמו שוע; אחד מבניו של שמעון נקרא בשם "שאול בן הכנענית" המלמד דברים על אימו; ועוד. כל אלה יוצרים את הרושם כאילו חזון הקמת שושלת הנושאת את שם ד' בעולם הולך וקורס. ואף על פי כן , אנו היודעים את המשכו של הסיפור, יודעים היטב כי דברים רבים במשפחתו של יעקב אבינו הסתדרו בסופו של דבר. היציאה מהמשבר הקשה הייתה תוצאה של סרוב להינחם, של גבורת יהודה, של מסירות הנפש של האחים, ושל האמונה הגדולה שאין אנו בני חורין להיבטל ממקומות בהם אנו נופלים למשבר.


משפחות רבות בדורנו מוצאות את עצמן במצבים מביכים וכואבים. דווקא משום כך חשוב להם השיעור שאנו למדים מעולמם של אבותינו. הם לא נשברו, ולמעלה מכך - הם גם מצאו את הדרך לראות גם בבנים שלא הלכו בדרכם כבניהם. ריבונו של עולם דיבר "בנך, יחידך, אשר אהבת" וכלל בזה גם את ישמעאל; על יצחק נאמר כי אהב את עשו; יעקב ראה גם בשמעון ולוי את בניו, ולא הוציא אותם מכלל משפחתו, על אף שחילק אותם והפיץ אותם; ועוד. בימינו אתגר החינוך נעשה קשה מיום ליום, ואנו יכולים לקבל חיזוק גדול מדרכם של אבותינו ואמותינו. הם לא נשברו, אלא צמחו מתוך אותם קשיים, ובסופו של דבר הקימו לתפארת את עם ישראל.
המאמר יתפרסם בעלון שבתון לפרשת "וישב" תשע"א

 

 

בית המדרש