ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

מה לעשות אל מול הבצורת?

ע"י: הרב יובל שרלו

הגשם המבושש לבוא מעלה שאלה- מה ניתן לעשות בעולם הרוחני? על כך במאמר הבא

 


אחד מיסודות האמונה הוא העובדה שריבונו של עולם הוא המנהל את העולם, ושאירועים מהותיים בעולם מתרחשים בהשגחה אלוקית. בעניינים מסוימים ריבונו של עולם "מצמצם" עצמו, ומניח לאדם לקבוע את גורל העולם, גם אם זה נורא ביותר. אולם אנו יודעים מתוך הכתוב כי בעניינים שבאופן ישיר אין השפעה לאדם על המאורעות, כמו הגשם (אם כי יש לו השפעה מסוימת ואכתוב על כך בהמשך) בוודאי שמדובר בשדר אלוקי שאנחנו מקבלים משמיים. אכן את צודקת כי הנושא הזה מודגש גם בקריאת שמע, ואנו חוזרים על כך לפחות פעמיים ביום. אני מאמין באמונה שלמה כי הבצורת הנוכחית קוראת לנו להאזין לה. 
אלא שהבעיה הגדולה היא שאין אנו מסוגלים להבין מפני מה הבצורת הזו באה. היה זה תפקידם של הנביאים לבאר את הדבר (כתבתי על כך בספר "יראה ללבב"), ומאז חורבן הנבואה למעשה אין לנו מי שיעניק פשר למאורעות המתחוללים עלינו - בין אם מדובר במאורעות הנוראיים ביותר (השואה), בין אם מדובר בבצורת, בין אם מדובר במחלות קשות וכדו´. הניסיונות האנושיים השונים להעניק פשר צריכים להיות מובנים כניסיונות בלבד. אין לאף אחד בעולם יכולת לפרוץ את המחסום שבינינו ובין הקב"ה, ולא ניתנה לאף אחד האפשרות לפענח את הבצורת. כל קביעה מפני מה הבצורת באה היא ספקולציה במקרה הטוב, ובעיקר אם היא נאמרת בלשון וודאי. במקרה הרע - מדובר בניצול המצוקה כדי לקדם דבר מה שהאדם המבאר חושב שהוא הנכון, וזאת ממש מניפולציה. שימי לב גם לעובדה שבדרך כלל המבארים של הבצורת רואים בה הצדקה של מה שהוא חשבו קודם לכן, ולמעשה הבצורת הקשה לא הביאה לשינוי באורחות חייהם ובדרך תפישותיהם, אלא בדיוק להפך: היא "מוכיחה" כי מה שהם חשבו קודם לכן הוא הנכון, והראיה היא שאפילו הקב"ה מאשר את זה בבצורת. אני מאמין כי הרבנים שאת מצטטת אמרו את הדברים בלשון ספק ובלשון השערה. 
מה אפוא אנחנו עושים מול המציאות המתסכלת הזו, שאנו יודעים כי שלוח אלינו מסר משמיים, אולם אין אנו יודעים לפענח אותו ? 
אני יכול להציע שלושה צעדים ראשונים: 
א. לצפות, להתפלל ולהמתין לחידוש הנבואה. זה הזמן לכלול בכוונת התפילה "השיבה שופטינו כבראשונה" את הציפייה לחידוש הפענוח האלוקי של המסר משמיים. תפילה זו גם תכווננן אותנו לקראת העתיד, אולם גם תטמיע בנו את ההכרה כי אין אתנו נביא, וכל מה שנאמר בעקבות הבצורת יהיה בלשון השערה, בעוונה ובצניעות, ולא בגיוס הבצורת כדי להצדיק את עצמנו. 
ב. רמזתי לעיל כי יש גם יסודות טבעיים וארציים בבצורת הזו. חלק בלתי נפרד מאמונת ישראל הוא העובדה שאין אנו מונעים את עצמנו מלעבוד בארץ (לדוגמה: ללכת לרופא כשחולים) גם כאשר אנו מאמינים כי המחלה שלוחה אלינו מאת הקב"ה, ואנו במקביל פועלים גם בתחומים רוחניים כמו תשובה ותפילה וצדקה. הדבר נכון גם כאן, ואנו צריכים להיות שותפים באותם מאמצים בינלאומיים להפסקת התהליכים המביאים לידי בצורת: פליטת גזי חממה, כריתת יערות גשם, זיהום, ניצול גס של מקורות מים וכדו´. חשוב להדגיש כי אין מדובר רק בפעולות טכניות אלא גם בפעולות מוסריות, לאמור: המאבק האקולוגי על ירידת גשמים הוא גם מאבק הקשור בתיקון המידות, בתשובה, בהפסקת הניצול הגס של המשאבים שריבונו של עולם נתן לנו, בשמירה על עולמו של הקב"ה, במימוש צלם אלוקים שבנו שמכוחו ציווה עלינו הקב"ה "ורדו בדגת הים ובעוף השמיים" וכדו´. זהו שילוב של עניינים אקולוגיים טבעיים ודמות מוסרית של האדם, ואנחנו צריכים להיות שותפים מתוך האנושיות שבנו ומתוך האמונה שבנו במאמצים לרפא את העולם הפיזי משברו. כמובן שיש לברר קודם כל מבחינה מדעית מהן הסיבות, וכנראה לא כל מה שאומרים הוא נכון - אולם זה צריך להיות הכיוון. 
ג. כאמור לעיל, אין לי כל מושג שבעולם מה הסיבה הרוחנית העמוקה לבצורת. אולם מדברי הנבואה למדתי כי לעולם הנביאים מדגישים את היסוד החברתי בבואם לדבר על התיקון שצריך לעשות. הנושא הזה עולה (לדוגמה) בצורה יסודית מאוד בהפטרה שאנו קוראים ביום הכיפורים בשחרית, שם העם מתלונן שהוא צם - וצומו לא התקבל. הנביא מבאר מה טיבו של יום הצום, ומפנה קודם כל לתיקון החברתי של הצדק והמשפט. לאחר מכן הוא מדבר על שבת, ועל עניינים נוספים. לפיכך, בתוך ערפל הנבוכות של אי-הידיעה מפני מה באה הבצורת נראה לי כי ניתן ללמוד מדברי הנביאים את הכיוון העיקרי. השאלה שאנו צריכים אפוא לשאול את עצמנו - בענווה ובצניעות, בהכרה של חוסר ידיעה וניסיונות השערה בלבד - איזה תיקון חברתי ביחס לגר ליתום ולאלמנה, ולשאר הצועדים בשולי החברה במישורים הכלכליים של צדקה ומשפט, אנחנו חייבים לעשות. זהו הכיוון הרוחני שהייתי מחפש בו את התיקון. יתקן כל אחד בתחומים אלה את שהוא סבור שיש לתקן, ואולי אנחנו נפעל נכון ונקדם דבר מה בעולם הרוחני שהוא שורשו של הבצורת. 

 

 

בית המדרש