ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

במה לעסוק בשעת חינוך בעקבות הרשעת קצב?

ע"י: הרב יובל שרלו

במה לעסוק עם החניכים בשעת חינוך?איך להתעסק עם פרשת קצב? על כך בתשובה הבאה

 


שלום לכבוד הרב שרלו שליט"א
אנחנו צוות מורים ומורות מבית הספר... מבקשים את עצתך לגבי שיעור מחנך מחר ביום שישי על פרשת קצב. יש בין צוות המורים ויכוח גדול, והחלטנו לשאול בעצת מישהו שכולם מאוד מעריכים. אני כותבת בשם הצוות. מה לדעתך אנחנו צריכים לומר לתלמידות בשעה זו ?


 


שלום וברכה
נראה לי כי יש לעסוק עם התלמידות בשני נושאים.
הנושא האחד הוא ללמוד איתם את פרשת המלך, ובעיקר להדגיש ולהדגים כיצד התורה עצמה מלמדת על הסכנות שבעוצמה שלטונית, מכל סוג שהוא. התורה מלמדת כי שתי סכנות אורבות למי שמחזיק כוח בידו - האחת היא הסכנה של ''לבלתי רום לבבו מאחיו'', כלומר- ניצול הכוח השלטוני מתוך רום לב לטובת הנאה אישית של המלך או של בעל הסמכות והכוח. כוח בכלל הוא דבר מסוכן, ואדם צריך וכל אדם (למן מדריך בתנועה ועד נשיא מדינה) חייב להיזהר שלא להשתמש בו לטובת ניצולו האישי ובעיקר על ידי פגיעה בבני אדם אחרים. השניה היא הסכנה של ''סור מן המצווה ימין ושמאל'', כלומר מעילה בשליחות שהוטלה עליו להוביל את המונהגים על ידו לעולם התיקון ולא לעולם התוהו.
התורה לא רק מזהירה מפני הכוח אלא גם מלמדת איך להתמודד עם הסכנות האלה. דרך אחת היא ''לא ירבה'', כלומר: צמצום הגורמים היכולים להביא את בעל הכוח לנצל את הכוח שלו בצורה אסורה. על ידי צמצום סממני שלטון ועוצמותיו בעל הכוח מגביל את עצמו. כל מקום בו יש סממני ניתוק וריחוק, מחסומים ועוזרים, ריבוי סמלי עוצמה וכדו' - מהווה סכנה עצומה, והתורה מצווה ''לא ירבה''. הדרך השניה היא ''וכתב לו את ספר התורה הזה'', לאמור: להיות מודרך באופן מתמיד על ידי התורה, המוסר, הצדק והחסד, ולקבל כל החלטה כתוצאה מכך.
חשוב מאוד להדגיש כי לומדים את הנושא הזה במובנו הרחב. מתחילים פשוט ללמוד את פרשת המלך, ללמוד את הסכנות שבעוצמה, ללמוד את הדרכים להתמודד עימה, ולא לשכוח כמובן ללמוד את העובדה שהתורה לא אוסרת מלוכה ולא מונעת אותה, לאמור: היא לא שוללת את הכוח מצד עצמו, כיוון שיש בו חשיבות עצומה, אלא רק מדריכה את דרכי ההתמודדות עימו. לאחר מכן טוב לדבר עם התלמידות על רמות שונות של כוח שכל אחד מחזיק בידו, ושהוא רלוונטי לסוגיה הזו. הורים מחזיקים בכוח, מורים מחזיקים בכוח, מדריכות בתנועה מחזיקות בכוח, והדברים רלוונטיים לכולם.


הנושא השני הוא נושא ההתמודדות עם ניצול של בעלי סמכות וכוח. לפי מיטב הכרתי והכרת בעלי המקצוע, ישנו פער בלתי נסבל בין מספר הבנים והבנות הנפגעים ובין הנבלים שבסופו של דבר מורשעים בדין ונענשים. הפער הזה נובע בעיקר מהעובדה שמי שנפגע אינו מתלונן, ואינו מנסה להתמודד עם הבעיה. יש סיבות רבות לא להתלונן: אי הרצון לעבור ''אונס שני'' על ידי המערכת המשפטית ובעיקר החקירה הנגדית; חשש (מוטעה) מפני חילול השם, פגיעה במשפחה, כבוד הורים ומורים וכדו'; המחיר הכבד שעלול להיגבות ממי שהתפרסם או התפרסמה כנפגעת, ועוד ועוד. בשנים האחרונות נחשפתי להיקף גדול מידי של מקרים של פגיעות קשות וקשר שתיקה. אדגיש כי איני שופט ולו לרגע את אלה שהחליטו לא להתלונן, מפני אי-הרצון שלהם או שלהן לשלם את המחיר הכבד שנדרש מהמתלוננים. אולם, זו ההזדמנות לתאר את הבעיה בפני התלמידות, ולומר להן כי המערכת החינוכית בבית הספר היא בעלת אוזניים כרויות ולב שומע לבנות שנפגעות, והיא תעמוד לצידן כשיתברר שהן נפגעו, ותעשה כל דבר כדי לגאול אותן ממצוקתן, להציל נפגעות עתידיות מפני אפשרות נוראה, ותחתור להענשת הפוגע בדרכים החוקיות והמשפטיות בעם ישראל. הדבר מחייב גם את אלה שלא נפגעו אך חברותיהן התלוננו לתמוך בהן ולחזק אותן.


נראה לי שאלו שתי הנקודות העיקריות החשובות כעת. כל טוב ושלא נדע


 


 


 

 

 

בית המדרש