ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

אשר פיהם דיבר שווא-על השתלת אברים והבטחות

ע"י: הרב יובל שרלו

מי שמבטיח לקרובי חולה בן משפחה המצוי במוות מוחי כי הוא יקום ויירפא ובשל כך אין לתרום את אבריו - עושה חטא כפול.הרב שרלו על סיפור תרומת אבריו של אבי כהן


מי שמבטיח לקרובי חולה בן משפחה המצוי במוות מוחי כי הוא יקום ויירפא ובשל כך אין לתרום את אבריו - עושה חטא כפול. פשע אחד הוא בתחומי האמונה: הבטחות כאלה הן שקר מוחלט, ועוד לא היה מקרה אחד בעולם שמת קם לתחייה. אין הכוונה למוות קליני, ממנו יצאו רבים בין באופן עצמאי ובין בטיפול החייאה מתקדם, אלא במות גזע המוח, שהוא מוות סופי ומוחלט. לא זו בלבד, אלא שאמירת דברים אלה כהבטחה של איש דת משעבדת כביכול את הקב"ה לעבוד אצלנו. אפילו נביאי ישראל השתמשו במילים "אולי", "מי יודע" בשעה שהבטיחו דברי גאולה מכוח נבואתם. בשעה שאדם נוטל לעצמו את הרשות לקבוע מה יהיה בעתיד, הוא עושה הן מעשה שקר נורא, הן הפלת עולמם הרוחני והדתי של השומעים לו, והן סילוף מוחלט של היחס שבין אלוקים ואדם. עתה צריך שוב לחזור ולהדגיש כי לא הוסמך איש להבטיח דבר בשם הקב"ה, ולא ניתנה לאיש הנבואה לדעת את העתיד. עתה צריך שוב לקרוא לציבור שלא ליפול במלכודת הדבש, הטבעית כל כך בשעת מצוקה, ולא לחפש את הנחמה והתקווה בנבואות שקר ושווא. אין לנו דרך אחרת מאשר להתייצב באומץ מול המציאות, להכיר בכך שאמנם אפשרויות רבות פתוחות, והאמונה בריבונו של עולם מכירה בכך ש"אין לד' מעצור להושיע ברב או במעט", אולם להזכיר לנו שני דברים: ראשית, שידה של השכינה קפוצה במעשה ניסים, ומי שמת - לא קם לתחייה; והדבר השני - לא ניתן לאף אחד מאתנו הכוח לנבא את העתיד, ואסור לנו ליפול בחנופת דברי השקר, ולשאוב את נחמתנו מ"גורואים" בשעה שאנו יודעים היטב שכוח זה לא ניתן כיום לבני אנוש. ביום בו תשוב הנבואה למקומה מצווים אנו ללכת אחרי דברי נביאי האמת, ומצווה זו עצמה מחייבת אותנו שלא ללכת בעקבות נביאי השקר.


החטא השני הוא בתחום תרומת האברים עצמה. יש דעות הלכתיות הטוענות כי לא ניתן לתרום אברים, שכן ההלכה אינה מכירה במוות מוחי אלא במוות נשימתי. קשה מאוד להבין דעות אלו, לא בשל פסיקת ההלכה שבהן אלא בשל הערכת המציאות שלהן, לאמור: אף אם עמדת ההלכה היא שמוות נשימתי הוא המוות היחיד המוכר מבחינה הלכתית - הלוא עם מות גזע המוח אכן התחולל מוות נשימתי. העובדה שהמוניטור מורה על פעימות לב ועל נשימה נובעת ממכונת ההנשמה, ולא מפעולה עצמונית, ומדובר למעשה בפמפום הנעשה בגופה ולא בנשימה של ממש. אולם בשל העובדה שמדובר בעמדות של גדולי הפוסקים אין אנו רשאים לדחות אותן בקש, וזכותו של אדם ללכת בעקבות הפוסק שהוא הולך בדרכו. ברם, שני דברים אינם לגיטימיים כלל ועיקר. ראשון בהם הוא להתנגד לתרומת אברים, אך להסכים לקבלת אברים. כל הפוסק שמות גזע המוח אינו מוכר בהלכה חייב להתייצב מול אמיתת פסיקתו, ולהורות כי עמדת ההלכה היא שמאות חולים ימותו במדינת ישראל בשל האיסור לתרום אברים. אני מבקש להדגיש כי אפשר שזו עמדת ההלכה, אך אם זו עמדתה - צריך לומר זאת באומץ, להבין את משמעות הפסיקה, ולאסור על קבלת אברים בשל העובדה (לדעתם) שהתהליך כרוך ברצח תורם האברים.


חוסר הלגיטימיות השני הוא בהצגת עמדה זו כעמדת "ההלכה". אחרי שרבנים כה רבים ברחבי העולם הורו אחרת, אחרי שהרבנים הראשיים לשעבר זכר צדיקים לברכה הורו אחרת - לא ניתן עוד לפרסם שזו עמדת ההלכה, בלי לומר ביושר כי ישנם רבים רבים שחושבים אחרת ופוסקים אחרת. בדרך זו תינתן הבחירה האמיתית בידי המשפחה על פי דרכה של תורה, והיא לא תועמד בפני מצג שווא, המביא בסופו של דבר למותם של אנשים. "כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא".
המאמר מתפרסם בעלון שבתון לפרשת וארא תשע"א

 

 

בית המדרש