ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

על סל התרופות תשעא

ע"י: הרב יובל שרלו

ביום בו מפרסמת ועדת הסל את המלצותיה לשנה זו צריך אפוא לתבוע מהממשלה כי היחס לתקציב ועדת הסל ישתנה בצורה משמעותית

 


חברי ועדת סל התרופות עשו מלאכה נאמנה, והוציאו מתחת ידם המלצות ראויות להרחבת סל התרופות לאור התקציב שניתן להם. המלאכה המייסרת והקשה של הכרעה על התעדוף, על מקומם של תרופות שעיקרם איכות חיים קריטית, על דחיית תרופות (בעיקר אונקולוגיות) על אף שהן מאריכות חיים ועוד כהנה וכהנה נעשתה ברגישות רבה, בהתחשבות בשיקולים רבים ומגוונים, וכאמור - הרשימה טובה בתנאים הנוכחיים. ואף על פי כן, התוצאה הסופית היא בעייתית ביותר, בשל ריבוי הטכנולוגיות שנותרו בחוץ, ובשל כמה הכרעות שחברי וועדת הסל נאלצו לקבל מכוח כשל שקיים בתקציב סל התרופות. הכתובת אפוא אינה חברי ועדת הסל אלא הממשלה.


שכן הממשלה על שלוחותיה השונים פוגעת פגיעה חמורה בסל התרופות. היא עושה זאת בשלוש דרכים. הדרך הראשונה היא הקצאת התקציב המועטה להרחבת הסל. תקציב הסל הוקטן, ובמקום 450 מליון שקלים להרחבת הסל בשנת התקציב הזו הוקצאו הרבה פחות. משעה שהשמיכה צרה יותר האפשרויות להעניק מזור לחולים קטנה יותר. הדרך השניה היא החלטות אתיות שנכפו על ועדת הסל, בסכומים שלמעשה מגחכים את מקומה של וועדת הסל. דוגמה לכך היא ההקצאה של 65 מליון שקלים לרפואת שיניים לילדים - בעבר כבר כתבתי כי איני דן בעצם ההכרעה, אלא בעובדה שהכרעה מעין זו, שהיא המשמעותית ביותר במישור האתי - נכפתה על חברי ועדת הסל, וקיצצה מראש את יכולת ההכנסה של תרופות מצילות חיים או תרופות פסיכיאטריות לסל. הדרך השלישית היא העובדה שהמדינה משתמשת בתקציב ועדת סל התרופות כ"קופה קטנה" למילוא צרכים שונים של מערכת הבריאות, כגון: חיסונים לתינוקות, פינוי מוטס וכדו'.


ביום בו מפרסמת ועדת הסל את המלצותיה לשנה זו צריך אפוא לתבוע מהממשלה כי היחס לתקציב ועדת הסל ישתנה בצורה משמעותית. השינוי צריך להתרחש באותם שלושה מקומות שהתגלו בהם הכשלים. המקום הראשון הוא בתקציב הסל, שצריך להיכנס למסגרת קבועה, ולהכרעה ממשלתית כי זהו תקציב שלא מקצצים בו, אלא הוא תקציב לטווח ארוך, כאחוז קבוע מהתל"ג. זו הכרעה כלכלית חשובה מאוד, שיש לה גם בשורה ערכית. המקום השני הוא במבנה ועדת הסל. חלק מיכולת הממשלה להשתמש בתקציב הסל ל"קופה קטנה" נובע מהעובדה שהרכב ועדת הסל אינו מעוגן בחוק ומשקלם של נציגי הציבור והרופאים קטן יחסית מול משקלם של עובדי המדינה. המקום השלישי בו צריך לבוא שינוי הוא בשינוי יחסה של המדינה לתחומי רפואה שונים, כגון הפסיכיאטריה, שהיא החצר האחורית של החברה הישראלית. יש מקום להעריך מאוד את חברי וועדת הסל, אולם אין מקום לחגיגות עם פרסום המלצותיה, בשל העובדה שהסביבה בה היא פעלה הייתה סביבה מוקטנת ומוחלשת, ואנו נותרים עם רמת רפואה ציבורית נמוכה ממה שהחברה בישראל ראויה לה. 

 

 

בית המדרש