ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

מי יעלה בהר ה´

ע"י: הרב יובל שרלו

בימינו, הדבר מאפשר שותפות עם בני ברית בחברה הישראלית המבקשים את היסודות האלה, גם אם אינם עושים זאת מכוחה של תורה. כאמור, אלה הם אורחות החיים הקודמים לתורה, ועל כן כל מבקשי הצדק, וכל מבקשי היושר, צריכים להתאחד יחד כדי לבנות חברה כזו של חיים.

 


אין דבר מה מתאים יותר ללמוד בפרשת השבוע שלנו מדברי הרמב"ן על "שם שם לו חוק ומשפט ושם נסהו: "על דרך הפשט, כאשר החלו לבא במדבר הגדול והנורא וצמאון אשר אין מים שם להם במחייתם וצרכיהם מנהגים אשר ינהגו בהם עד בואם אל ארץ נושבת... או שייסרם בחקי המדבר, לסבול הרעב והצמא, לקרוא בהם אל ה', לא דרך תלונה. ומשפטים, שיחיו בהם, לאהוב איש את רעהו, ולהתנהג בעצת הזקנים, והצנע לכת באהליהם בענין הנשים והילדים, ושינהגו שלום עם הבאים במחנה למכור להם דבר, ותוכחות מוסר שלא יהיו כמחנות השוללים אשר יעשו כל תועבה ולא יתבוששו, וכענין שצוה בתורה (דברים כג י) כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע".


לאמור: עוד קודם למתן תורה ציווה עלינו ריבונו של עולם לנהוג בדרך של חוק ומשפט. חוק הוא המנהגים מול הקב"ה, שעיקרם חיבור ודביקות בקב"ה, ובמקום בו נתקלים בקשיים גדולים לפנות אליו ולקרוא בשמו ולבקש את הארת פניו, אך לא בדרך תלונה והטחת דברים כלפי מעלה. ומשפט - זהו היחס אל בני האדם, בין כשהם חלק מעמנו ובין כשהם מעמים זרים. צריך לאהוב האחד את השני ולא לפגוע או לחפש רעות וכישלונות; צריך לנהוג בעצת הזקנים, ולא באנרכיה ובחוצפה ובהריסה; צריך לחיות בצניעות, ומחנה ישראל מתאפיין בכך שאין הוא מאמץ את דפוסי החיים של תרבויות זרות, אלא מעצב את רשות הרבים שלו בצניעות מינית; מחנה ישראל נוהג ביושר עם אלה שבאים למכור להם דבר מה, וביישום של היום עם העובדים הזרים הנמצאים כאן (וזאת בלי להתחמק מהחשיבות של השבתם לארצם), כאשר אין הוא גוזל אותם ואין הוא מרמה אותם ואין הוא מלין את משכורתם או משכן אותם בתנאים שאינם ראויים לבני אדם; מחנה ישראל נזהר שלא להיות כ"מחנות השוללים", והוא נזהר שלא לחמוס ולא לשלול שלל גם מאלה שהוא נלחם נגדם, וגם בשעה שהוא יוצא למלחמה.


זוהי דרך ארץ שקדמה לתורה. הרמב"ן מדגיש בתחילת דבריו כי אין מדובר (כדברי רש"י) בחלקים ראשוניים של התורה שניתנים עוד קודם למעמד הר סיני, כי אם לתרבות חיים אמונית עמוקה יותר, המהווה את התשתית לדמותו של מחנה ישראל. ריבונו של עולם ציווה אותנו במרה לבנות את החברה האנושית על יסודות המשפט, במובנים הרחבים של המילה משפט - במובנים של אהבה ובמובנים של צדק; במובנים של צניעות ובמובנים של מניעת גזל וחמס. זו אינה הוראה לדור המדבר בלבד, אלא הוראה לדורות. החברה הישראלית, המבקשת להיגאל ולהגיע לשערי בית המקדש, קרואה לייסד את אדניה על היסודות האלה. לימים יבוא דוד המלך וישאל "מי יעלה בהר ד' ומי יקום במקום קודשו", ותשובתו תהיה דומה: "נקי כפיים ובר לבב, אשר לא נשא לשווא נפשי ולא נשבע למרמה".


בימינו, הדבר מאפשר שותפות עם בני ברית בחברה הישראלית המבקשים את היסודות האלה, גם אם אינם עושים זאת מכוחה של תורה. כאמור, אלה הם אורחות החיים הקודמים לתורה, ועל כן כל מבקשי הצדק, וכל מבקשי היושר, צריכים להתאחד יחד כדי לבנות חברה כזו של חיים. בקשת יושר וצדק אינה צבועה פוליטית, אינה נחלקת בין דתיים וחילוניים או בין אנשי ימין ואנשי שמאל, והרב קוק למדנו כי מבקשי צדק ויושר יש גם בעמים שונים ומגוונים. יתאחדו אלה ההולכים בדרך "שם שם לו חוק ומשפט ושם נסהו" ויבנו עולם טוב יותר ותשתית ראויה יותר, שהיא גם תאפשר לנו בהמשך לקבל תורה גדולה ולבנות משכן מאיר באורו הגדול.
המאמר יפורסם בעלון 'שבתון' לשבת פרשת בשלח תשע"א

 

 

בית המדרש