ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

על וועדת החקירה נגד ארגוני השמאל

ע"י: הרב יובל שרלו

תנועות זכויות האזרח הן אויב?איך להתייחס להקמת ועדת חקירה? על כך בתשובה הבאה

 


שאלה:


לכבוד כבוד הרב יובל שרלו תנועות זכויות האדם הם אויב לעם ישראל כי הם פוגעים כל הזמן במדינת ישראל. רציתי לשמוע את העמדה שלך על החוק החדש של חקירה של התנועות האלה כי אני מאוד מעריך את מה שאתה חושב.
תודה


 


תשובה


שלום וברכה לאור דברי ההקדמה שלך אני לא בטוח שתשמח במה שאני כותב. את ההתייחסות לשאלה החשובה הזו אני שואב מעולמו של הרב קוק זצ''ל, שעסק בשאלות מעין אלו בכתביו.

א. על אף שמדובר בסוגיה ציבורית רבת משמעות, צריך לדון בה בכובד ראש, לשים לב לפרטים ולשאלה במה מדובר. קל יותר לדבר בסיסמאות אולם נכון יותר לבחון את הדברים בזהירות. גם כשקוראים את ההצעה על ועדת החקירה צריך לקרוא במה מדובר ועל מה מדובר, וכמובן גם לחשוב על התוצאות שיכולות להיווצר הן משתיקה, הן מתמיכה והן מהתנגדות. לדוגמה: אתה כבר הגדרת אותן כאויב; אתה דברת על חוק חדש, ואין חוק אלא הצעה לועדת חקירה פרלמנטארית וכדו'. צריך לדייק.
ב. נביאי ישראל היו ראשוני ארגוני זכויות האדם בישראל. הם שמחו נגד עוול, נגד עריצות השלטון, נגד בעלי העוצמה והכוח, נגד הניצול ונגד הרשע הם שהיוו פה לגר ליתום ולאלמנה, ולא איפשרו את המשך היחס לאנשים ה''שקופים'', או לעוולות אחרות הנעשות להם. האתוס הזה צריך להוביל אותנו בכל דרכנו, ובד בבד עם השאיפות הלאומיות הצודקות - צריך להיזהר. בכלל צריך להתרגל שאין תחום שההגבלה אינה חשובה בו, ושגם הדבר הנכון ביותר והצודק ביותר יכול להגיע למחוזות אסורים. הכוח השלטוני הוא חיוני לקיומה של חברה (הוו מתפללים בשלומה של מלכות), והדבר אינו סותר את החשש מפני הגעתו לשחיתות ולעוולה.
ג. ישנה סכנת אמת כי תנועות לאומיות אכן תתמקדנה בעוצמות השלטוניות ותזנחנה את האחריות שלהן לצדק ולמשפט. כל תנועה זקוקה לתנועת נגד שתגביל אותה, ושלמעשה תציל אותה מעצמה. התנועה הלאומית היא תנועה חיונית וצודקת, והיא אחד המימושים הגדולים של חזון נביאי ישראל המדברים על שיבת עם ישראל לארצו והתנחלותו מחדש בה. אולם גם התנועה הצודקת ביותר, אפילו תנועות הקודש, צריכות הגבלה ועידון, ותפקידן של תנועות ליבראליות הוא לעשות זאת.
ד. על כן, ברמה העקרונית אנו צריכים לשמוח ואולי אף להצטרף לתנועות העוסקות בזכויות האדם וזכויות האזרח, ולא לחתור לביטולן. מעבר לכך,ישנה חשיבות גדולה מאוד לחופש הביטוי, לחופש המחשבה, לחרות ההתארגנות ולעקרונות אחרים המאפשרים את הברכה שבמחלוקת ואת החיוניות שבהגבלות. בשל כך, אינני רואה תנועות אלה כאויב, אלא כמי שבונה מסד חשוב בתוך החברה הישראלית. האמת אינה נמצאת במקום אחד בלבד. ''סימן רע הוא למפלגה אם היא חושבת שכל האמת נמצאת רק אצלה''.
ה. הדברים נכונים גם לכיוון ההפוך - לגבי התנועות העוסקות בזכויות האדם. גם הן צריכות כוח שיציל אותן מעצמן. כמו התנועה הלאומית שיכולה להתדרדר לפאשיזם, גם הן יכולות להתדרדר למקומות אפלים. חלק מתנועות זכויות האדם הן למעשה תנועות פוליטיות שהתחפשו לתנועות זכויות אדם, והן מבקשות להשתלט על התודעה הציבורית במרמה; חלק מהן הצטרף דווקא לעריצות הרוב, והוא משתמש בעריצות הרוב של העולם כדי לפגוע בזכויות המיעוט שבמקרה זה היא מדינת ישראל; יכול להיות שחלק מהן מהווה שליח של אויבי ישראל שאינם מעוניינים בהפיכתנו לצדיקים יותר ומוסריים יותר אלא מנסים לפורר אותנו לחלוטין, ולאבד מן העולם את הלגיטימציה לקיומנו (ראה דו''ח גולדסטון). על כן, אין זה נכון להתייצב באופן אוטומאטי למען תנועות לזכויות אדם באשר הן.
ו. לא זו בלבד, אלא שהאמון שלי בנאבקים למען זכויות האדם נפגע לאור העובדה שתנועות רבות פועלות בעד זכויות האדם לכיוון אחד בלבד. הן נאבקות על חופש הפולחן, אולם לא על מימוש זכות היהודים להיגאל מהחרפה בהר הבית ולהתפלל שם; הן שתקו בעת הפגיעה החמורה בזכויות האדם של עקורי גוש קטיף; וכדו'. פעמים רבות כתבתי גם לכיוון ההפוך: גם לנו אסור להיאבק באלימות משטרתית רק כאשר פוגעים בנו ולשתוק כאשר היא מופנית לאחרים; גם לנו אסור להיאבק על חופש הדיבור אך להיות אדישים כאשר הוא נמנע מאחרים. הצביעות היא המחלה הנוראה של כל תנועה באשר היא.
ז. כיצד אפוא מתמודדים עם הנושא הזה, וכיצד מאפשרים את קיומן של תנועות חשובות אלה, ויחד עם זאת מצילים אותן מעצמן ואותנו מההיבטים הרעים של פעילותן ? אפשר כמובן לא לעשות דבר, ולהמשיך במצב הקיים, אולם מדיניות שתיקה מסכנת הן את זכות הקיום של הרוב (שגם היא עיקרון מוסרי יסודי, ולא רק ''עריצות'') ובסופו של דבר מסכנת את הפעילות החשובה של תנועות זכויות האזרח. על כן, דומה שיש שני עניינים פשוטים. ראשון בהם הוא השקיפות. אמנם, שקיפות מביאה פעמים רבות לצמצום מסוים בתרומות (כי יש כאלה שאינם מעוניינים שידעו שהם תורמים) אולם את המחיר הזה צריכים לשלם למען חשיפת טוהר הכוונות. בעיקר הדברים אמורים כלפי תרומות ממדינות זרות או מארגונים בינלאומיים שונים. את השקיפות הזו צריך לעגן בחוק, וצריך לתבוע אותה בצורה שוויונית וצודקת מכל התנועות ומכל הכיוונים. חוק שאינו שוויוני אינו תקף לאור העיקרון מדברי פוסקי הדורות על תוקפו של ''דינא דמלכותא דינא'' (בלי להיכנס לשאלת מימוש דין זה במדינת ישראל). בסופו של דבר שקיפות זו היא שתאפשר גם לתנועות זכויות האדם לפעול בלי שיטיחו בהם כל הזמן שהם סוכני אויב. שני בהם הוא קביעת כללים ברורים וחדים של מותר ואסור, ומניעת עריצות הרוב הבינלאומי בתרומת ארגונים מקומיים. גם כללים אלה צריכים לשמור על המידה המרבית של החרות והחופש. מעבר לכך, אנחנו צריכים להתרגל למציאות החדשה, בה רשת האינטרנט משנה את הכללים לחלוטין, ויכולת החקיקה למנוע פרסומים והתארגנויות היא דלה מלכתחילה.
ח. את כל זה צריכה הכנסת לעשות במסגרת חקיקת חוקים מסודרים ותקנות ברורות על מימון תנועות אזרחיות במדינת ישראל - לכל הכיוונים. חוקים אלה צריכים להיות מינימליסטיים, וצריכים להשתמש בהם במידה הפחותה ביותר האפשרית, וזאת כאמור כדי שבתוכנו תתקיימנה תנועות שכאלה שהן חשובות מאוד מאוד.
ט. ועדת חקירה של הכנסת אינה הכלי להתמודדות עם נושאים אלה. הכנסת אינו מוסד שופט או חוקר, ומי שמחפש אחר האמת והאחר הצדק אסור לו שישלב כוחנות פוליטית במסגרת הבדיקה האם תנועה מסוימת ממומנת כראוי או לא. התערבות הכנסת כגורם חקירתי פוליטי מבטיחה כי הדיון לא יהיה ענייני, וייעשה בו ניצול שמסכן אותנו. הכנסת צריכה להסכים על חוקים ותקנות אובייקטיביים המחייבים את כולם, וכאמור - מינימאליים, ואת מלאכת החקירה להותיר לרשות החוקרת והשופטת, הנתבעת כמובן לפעול בצדק ובשוויון. המטרה איננה השתקת של תנועות זכויות האדם, ובכלל צריך להתרגל כי חופש דיבור מחשבה ופעילות אינו מתנה שהרוב מעניק למיעוט, אלא זכות יסוד השייכת לו מעצם מהותו. מטרת השלטון ותנועות זכויות האדם גם יחד צריכה להיות יצירת מסגרת פעילות בה שני הכיוונים המנוגדים זה לזה מביאים בסופו של דבר לחברה מתוקנת יותר ומוסרית יותר.

בקיצור: תמיכה בקיומן של ארגוני זכויות האדם גם אם הם בולמים דברים; התנגדות להתדרדרות שלהן; התנגדות לועדת חקירה של הכנסת; תמיכה בתביעה לשקיפות ולציות לחוק; הבנה כי בעולם האינטרנט המאבק נגד הצדדים השליליים של תנועות אלה אינו נעשה בכוח החוק אלא בחיזוק האור בכיוונים הנכונים.
כל טוב


 


 

 

 

בית המדרש