ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

שמע ישראל- מבט אחדותי במציאות (סיכום שיעור של הרב סתיו)

ע"י: בוגר הישיבה

זהו סיכום של שיעור שהעביר הרב סתיו לבוגרי הישיבה. השיעור עוסק בקריאת שמע של יעקב אבינו ובהיבט ההלכתי שלו


מצינו ברמב"ם הלכות קריאת שמע א, ד: 


הקורא קריאת שמע כשהוא גומר
פסוק ראשון, אומר בלחש ברוך שם כבוד מלכותו
לעולם ועד... ולמה קורין כן? מסורת היא בידינו, שבשעה שקבץ
יעקב אבינו את בניו במצרים בשעת מיתתו ציום
וזרזם על יחוד השם
ועל דרך ה' שהלך בה אברהם ויצחק אביו, ושאל אותם ואמר להם
בני שמא יש בכם פסלות מי שאינו עומד עמי ביחוד השם ... ענו כולם ואמרו שמע
ישראל ה' א-לקינו ה' אחד, כלומר שמע ממנו אבינו ישראל ה' א-לקינו ה' אחד, פתח הזקן
ואמר, ברוך
שם כבוד מלכותו לעולם ועד. לפיכך נהגו כל
ישראל לומר שבח ששבח בו ישראל
הזקן אחר פסוק זה.


הרמב"ם בבואו להסביר לנו את ההוספה בתוך הפרשיה הראשונה של קריאת שמע,
מביא לנו סיפור עתיק של מפגש משפחתי לקראת מותו של יעקב. הבאת סיפור כזה ביד החזקה
אינו דבר שבשגרה, אך כאן הדבר מוזר אף יותר. מקור הסיפור כלל לא ברור, והוא אף
שונה מהסיפור המצוי בגמרא, ואכן הכסף משנה תמה מיד:


בפסחים (דף נו.) אמר רשב"ל ויקרא יעקב לבניו, בקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה, אמר שמא ח"ו יש במטתי פסול כאברהם שיצא
ממנו

ישמעאל, ואבי יצחק שיצא ממנו עשו, אמרו לו בניו שמע ישראל ה'
א-לקינו ה' אחד, כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבבנו אלא אחד. באותה שעה פתח יעקב
אבינו

ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד... ומ"מ יש לדקדק
בלשון רבינו שכתב שבשעה שקבץ יעקב וכו' ציום וזרזם על יחוד השם וכו' וזה
לא

מצינו שהוזכר בגמרא אלא שביקש לגלות קץ הימין. וי"ל
שרבינו לא רצה לכתוב
שביקש לגלות את הקץ לבניו ונסתלקה ממנו
שכינה לפי שאינו מענינו. והוא ז"ל
סובר שכשהזכירו בגמרא,
אמר שמא ח"ו יש במטתי פסול, היינו שהזהירם על יחוד השם... ומצאתי בספרי על
פסוק שמע ישראל, כשנפטר יעקב אבינו מן
העולם קרא לבניו
והוכיחם כל אחד בפני עצמו, וחזר וקרא כולם כאחד אמר להם שמא
בלבבכם מחלוקת על מי שאמר והיה העולם, אמרו לו שמענו, כשם שאין בלבך
מחלוקת

כך אין בלבנו מחלוקת...


הכסף משנה שואל על הרמב"ם 2 שאלות: מדוע הרמב"ם משמיט את דברי הגמרא
שביקש יעקב לגלות את הקץ, ומה מקורו שיעקב זרזם על יחוד ה' ועל דרך אבותיו. הכסף
משנה מתרץ את השאלה הראשונה בכך שאין זה מענינו של הרמב"ם לדבר בעניני הקץ.
את השאלה השניה הוא מתרץ בכך שכאשר יעקב שואל את בניו אם יש בהם שמץ פסול, הוא
בעצם שואל אותם על אמונתם, והוא בא לזרזם על יחוד ה' ודרך אברהם ויצחק. כמובן
שהתשובות נראות קצת דחוקות, ובאמת השאלות על הרמב"ם עומדות בעינם. הכסף משנה
מביא בעצמו ספרי שמציין שיעקב שאל את בניו על תמימות אמונתם, אך גם הוא מבין שאין
זה מקורו של הרמב"ם שכן שם כלל לא מובא הפס' שמע ישראל, ותשובת יעקב, ברוך שם
כבוד מלכותו לעולם ועד.[1]


האדמו"ר מפשיסחא מבאר את העניין של הרצון של יעקב לגלות את הקץ.
ה'שפת אמת' מביא את דבריו כמה פעמים:


וזה שכתוב ביקש לגלות הקץ
ונסתם ממנו. אם הפירוש על זמן ביאת משיח לא ידענו מה סוד עמוק הוא זה. וגם מה נפקא
מינה בידיעה זו. רק עיקר הפירוש שרצה לברר להם שורש הגלות והגאולה. כי באמת אין רע
יורד משמים וימי הרעה נעשים רק על ידי חסרון המקבלים שנהפך להם לרע. והוא רק הסתר.
ולכן יש לו סוף וקץ כי השקר אין לו רגלים וקיום. ואם היו יודעין זה האמת לא היה
שולט בהם הגלות (שפת אמת ויחי תרל"ה)


גילוי הקץ אין משמעו חשיפת התאריך בו יבוא המשיח, אם יבוא מחר או עוד
שנתיים. גילוי הקץ משמעו הגעה למצב תודעתי בו רואים ומבינים בחוש שאין בעצם רע
יורד מן השמים, ואין הסתר פנים. אין מציאות של רע וכי נוכחותו של בורא עולם קיימת
בכל, ובכל מצב. יעקב אבינו רצה למשוך את בניו אל הדרגה הזו ולגרום לכך שהם יגלו את
הקץ גם כן. שהם לא יראו את המציאות הנוראית של הגלות. אלא שהדבר נסתם ממנו.


גילוי הקץ הוא אם כן גילוי התוכן הפנימי שעומד מאחורי ההיסטוריה, וזה הוא
בדיוק הרעיון של אחדות ה'. אחדות ה' אינה שהוא אחד ולא שתיים, ואינה שהוא כאן וגם
בקצה השני של היקום. אחדות ה' היא שכל מה שקורה בין אם הוא רע ובין אם הוא טוב,
מקורו אחד ואחדותי.


כעת מובן מאוד הרמב"ם, שכן הוא הבין בדיוק את דברי הגמרא שביקש יעקב
לגלות את הקץ, שזה ביקש יעקב לחזקם באחדות ה' ובהבנת המציאות כדרך אבותיו[2].
הרמב"ם לא כתב את גילוי הקץ, לא בגלל שאין זה ענינו, אלא בגלל שהוא חדש לעומק
ההבנה מה יעקב ניסה לגלות לבניו[3].


יעקב ראה שהוא לא מצליח להעביר את ההבנה הזו לבניו, והוא מבין שיש כאן
איזה בעיה בפער בין המסר לשומעים. הוא חושש שיש מישהו בקהל בניו שיש בו שמץ פסול,
ולכן המסר לא מצליח להיקלט. אך בניו עונים לו שמע ישראל, ובכך מבטאים שיש להם
אמונה שלמה באחדות ה'. אך יש להוסיף שהם ענו לו שברור להם שה' אחד, אך זה עדיין לא
אומר שהם מצליחים לראות זאת במציאות, ועדיין יש זמנים של הארת פנים וזמנים של הסתר
פנים.


דווקא יעקב שעבר בחייו אירועים רבים מצליח לראות את אחדות ה'. יעקב נאלץ
לברוח מעשו, ובכך מצא את שתי נשיו ושתי השפחות ובכך הקים את זרע עם ישראל. יעקב,
בנו נעלם ממנו לשנים רבות, ומתוך כך נוצרה היכולת לחיות בשנות הרעב. דווקא יעקב
שמעט ורעים היו שנות חייו, אך שוב ושוב הוא ראה כיצד הצרות הופכות לישועות, דווקא
הוא יכול לראות את אחדות ה' ולהבין שמקור הסתר הפנים הוא בדיוק אותו מקור של
הישועה. בניו של יעקב לא יכלו עדיין לראות את המציאות באור פנימי כזה. אולי בשל כך
כינה הרמב"ם פעמיים את יעקב "זקן", כי בשל זקנותו ומאורעות חייו
הוא הצליח ליצור לעצמו כשרון ראיה פנימי ואחדותי. בנוסף יש לתמוה על בניו של יעקב
שענו לו בשמע ישראל, ולא בשמע אבינו. נראה כי יעקב מבטא את העקבות, את המאבק לעומת
ישראל שמבטא את דרך הישר. בניו ענו לו שהוא מבטא את דרך הישרות, שהכל מובן, אין
עליות וירידות, והכל מגיע ממקור אחד.


כאן אנו מגיעים לשאלה גדולה בדורנו. יש צפייה גדולה לראות את האחדות
בנגלה, יש צפייה להבין כל דבר ולהיות בקשר ישיר יותר למקור הדברים. יש ניסיון
להבין כל אירוע גדול וכל אירוע פרטי, אך לא תמיד זה אפשרי[4]. גילוי
הקץ הוא למעשה ייתור של ההיסטוריה, ולכן הוא עדיין לא אפשרי. לעיתים דווקא ההבנה
בשכל שיש כאן מסר, אך חוסר ההבנה מהו המסר זו ההסתכלות שיותר מתאימה לנו. אין כאן
מקום לקיצוניות של פסיביות בשל חוסר אמונה, אך אי אפשר לומר שאנחנו מצליחים להבין
כל דבר. עדיין לא גילינו את הקץ, ועדיין אנו חיים במציאות של בני יעקב ולא של
יעקב.




[1] יש לציין שמדרש זה נכתב על
הפסוק שמע ישראל.


[2] כמובן שישר יש להרהר במדרש על
אברהם ובעל הבירה, בו מבין אברהם שיש מקור אחדותי לכל התופעות בעולם ויש מלך מעל
לכל הפרטים שאנו רואים.


[3] וכאן יש לתמוה על הכסף משנה
שלא הבין כך ונדחק בתירוציו. שמא יש לתמוה עלינו מדוע הכסף משנה לא רצה לומר כך.


[4] כאן הוכיח הרב שכל מי שרוצה
ללמוד מאירוע, חייב ללמוד משהו שלא ידע קודם, אחרת האירוע לא בא ללמד אותו כלום
אלא רק ללמד אחרים.

 

 

בית המדרש