ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

צחוק - טוב או רע?

ע"י: הרב יובל שרלו

מהו ההבדל אפוא בין התפיסה היהודית לבין זו הנוצרית? אצלנו, הצחוק הוא בבחינת ´צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם´. הרב שרלו על הצחוק ביהדות


בתפיסה הנוצרית ברור כי יש להילחם באופן מוחלט בצחוק
ובקלות הראש. אנו רואים בבתי הע"ז שלהם אפלוליות, מרוחקות, כבדות ראש המקטינה
את האדם ומצמצמת אותו. ברור כי בית הכנסת שלנו שונה לגמרי ומשדר אמירה שונה. ואכן לכאורה
כנגד הצחוק עומדות טענות כבדות משקל. הצחוק אכן הופך את הדברים לליצנות ועל ידי הציניות
ניתן לרוקן מתוכן כל דבר. ואכן לא לחינם אמרו חז"ל שכל ליצנות אסירא וזאת משום
שהבינו את ההרסנות של הקלות ראש.


מהו ההבדל אפוא בין התפיסה היהודית לבין זו הנוצרית.
אצלנו, הצחוק הוא בבחינת 'צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם'. לאמור, היהדות איננה שוללת
קטגורית את הצחוק. כלפי לייא, ההוכחה הברורה ביותר שיצחק אבינו נקרא של שם הצחוק. יש
במהלך זו ברכה רבה, ברפיון, בהארת הפנים, בשמחת החיים, בהסרת מכשולים ומוקעות. הצחוק
מאפשר לנו להשיל מעלינו את הכבדות, הריקבון והמקובעות ולהגיע למקומות חיים יותר, להרחיב
את הלב, למוסס את הסלעים ולחבר את עצמנו למציאות מחדש. תוצאות אלו ברוכות ביותר והן
רצויות על ידי הקב"ה, זאת אנו לומדים מרעיון צלם האלוקים שבנו. הקב"ה רוצה
עובדי ה' שמחים וחיים ולא אנשים אפלוליים ומסוגפים.


הצחוק מלמד אותנו שאדם יכול לנפץ את עצמו לא רק על
ידי סיגופים ודיכויים אלא על ידי קריצה ובת צחוק עדינה המסוגלת לחדור אל הנפש. גם בלימוד
תורה יש צחוק כאשר אמנם יש חיוב ללמוד מתוך יראה ופחד ועם זאת הלימוד צריך להיות בבחינת
'גילו ברעדה'. הצחוק בלימוד מאפשר לנפץ את חומות הניכור והריחוק ולהביא לפתיחות ומפגש
עמוק וחיובי. התורה צריכה לשמח אותנו, עלינו לחוש בני בית בעולם הלימוד ולא רק כאילו
אנו עוקדים את עצמנו על מזבח הלימוד.


מעבר לכך, באופן פרדוקסאלי הצחוק יכול להביא לענווה.
האדם יכול להבין שהוא לא הכי חשוב בעולם, לספוג גם עלבונות ולקחת דברים בעירבון מוגבל.
דווקא בעולם המוחלט והרציני אנו נוטים לקחת גם את עצמנו באופן מנופח כאשר הצחוק מסוגל
להביא אותנו למקום אמיתי יותר.


במקומות רבים יש דיבור של הרב סלובייצ'יק על העממיות
והפשטות שבבית הכנסת היהודי. איננו באים לבית הכנסת על מנת להתבודד, או להתרומם למקומות
מיסטיים אלא מקום פשוט של מפגש אנושי ואלוקי. בית הכנסת הוא מקום ידידותי, מסביר פנים,
משפחתי ואנושי. רעיון זה בא לידי ביטוי בעיקר בקהילות ספרד שם בית הכנסת מהווה מוקד
חברתי. ואכן הוא מסביר פנים.


עם זאת, עלינו לחזור ולהדגיש גם את הצד של 'פושעים
יכשלו בם'. צחוק יכול לפגוע בצורה בלתי הפיכה ולהשאיר כתם בלתי מחיק על הזולת. זאת
ועוד, הוא יכול לגרום לריקבון פנימי של האדם הציני אשר לא מסוגל להתחבר לשום דבר כאשר
כל תופעה זוכה לזלזול בוטה. בסופו של דבר הצחוק מביא גם לריחוק מהקב"ה כאשר גם
עבודת ה' זוכה לאותו יחס ציני מזלזל וסאטירי.


 


פורים


זווית נוספת אותה יש לציין בימי הפורים היא הצחוק עם
התורה. לאמור, בפורים אנו לוקחים את התורה ומשתמשים בה גם כן כבסיס לצחוקים. אמנם יש
בכך סכנה של זילות אולם אם עושים זאת בצורה הנכונה יש בכך עומק עצום. יש זכות ענקית
בכך שהבסיס להצגות ולשבת זכור הוא המסכת הנלמדת. דבר זה מראה כי המסכת היא הבית שלי,
היא העיסוק שלי והיא העולם הפנימי שלי שמביא אותי לידי צחוק. זאת ועוד, דווקא על ידי
הצחוק ניתן לגלות אורות חדשים בתוך אותם סוגיות. אנו מאמינים כי ניתן להעשיר דווקא
את עולם הלימוד שלנו לא רק על ידי רכישת עוד גופי ידע במסכת אלא על ידי זווית מבט שונה
המשברת את הכובד ומתיידדת עם הטקסט. כידוע בכל צחוק יש גרעין של אמת. בכל אבסורד מסתתרת
אמירה עמוקה. וכך בפורים אנו מסוגלים להביא לעולם את אותם מקומות נסתרים במסכת שלא
מתגלים בלימוד השגרתי.


זו מהותו של חג הפורים. המגילה רואה את כל המציאות
בצורה הפוכה, צינית ואירונית. עם זאת, מצוות היום קוראות לנו לשבור את המחיצות, לפתוח
את הלב אל החלש ולהיפגש עם ה'אחר'. ההסתכלות הצינית הזו לכאורה מפחיתה ומוזילה את המגילה
אולם באמת היא זו המאפשרת לנו לחייך לשכן, לקרוץ לעני ולפתוח את הלב.


עלינו מוטלת המשימה לקחת את האור הזה גם לכל השנה.
כל אדם ראוי שתהיה לו בת צחוק על פניו והארת עיניים. בפורים מימד זה מתפרץ ומועלה על
נס. אמור לי מה מצחיק אותך ואומר לך מי אתה. בפורים אנו מתפללים כי הצחוק לא ח"ו
יחשוף ריקבון ואפילה אלא ירומם אותנו, יחבר אותנו אל העצמיות שלנו ויגלה את החיוביות
הטמונה בנו.


חג שמח!


סיכום שיעור שהעביר הרב בישיבה. הסיכום עבר את
אישור הרב


 

 

 

בית המדרש