ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

על לשון הרע ועיתונות דתית - בעקבות הפירסום באתר ´סרוגים´

ע"י: הרב יובל שרלו

הרב שרלו מגיב על פירסום המכתבים הפנימים באתר סרוגים


א. אתרים המתיימרים להיות דתיים צריכים להתנהג לפי ההלכה. מה שפורסם בסרוגים הוא
מחוץ להלכה, ואני לא מבין כיצד האתר הזה יכול להיקרא אתר שמכוון לציבור הדתי. יש
איסור דאורייתא של פרסום מכתבים אישיים בציבור - והולך רכיל מגלה סוד. לא מדובר
באנשים שהעמידו את עצמם לבחירה ציבורית, שלגביהם מותר לפרסם דברים. מדובר בתכתובת
אישית של אנשים, ואתר סרוגים עובר על ההלכה בפרסומם. מעבר לכך, יש לכך גם היבטים
ממוניים של זכויות יוצרים וכדו'. על כן, אני לא מתכוון להגיב על שום דבר שפורסם
שם.
ב. לפני כמה שנים פרסם עיתונאי שהוא ידיד והוא יקר לי מאוד מאמר של לשון הרע ממש
על קהילה מסוימת. בתגובה כתבתי כי לפי ההלכה פרסום תמונה לא צנועה של אישה מעורטלת
חמור פחות מדברים אלה.
ג. אני מבקש להדגיש כי איסור הפרסום אינו איסור מוחלט. כאשר מדובר במניעת עוול,
ב''ובערת הרע מקרבך'', ב''לא תעמוד על דם רעך'' וכדו' - יש מקום לדיון הלכתי ממוקד
בכל מקרה לגופו, ומדברי החפץ חיים למדנו את דיניו של לשון הרע לצורך (שכמובן יש
לצמצם בו מאוד מאוד). אולם כאשר מדובר בלקיחת דברים ממייל פרטי והוצאתם לרשות
הרבים - איני מוצא לכך כל היתר, וכאמור - זה איסור דאורייתא.
ד. אני מבקש גם להדגיש כי אינני חוזר בי משום דבר שאמרתי. אני נוהג להקפיד מאוד
לומר בחדרי חדרים וברשות הרבים בדיוק את אותו הדבר, מסיבות שונות, ועל כן אני לא
יוצא נגד הדברים הכתובים בשמי, אלא על הפרסום שלהם. איני נזקק גם לטיעונים של
''דבריי הוצאו מהקשרם'', וכשאתר מסוים פרסם בשמי כי כך אמרתי כתבתי לו מכתב האומר
שהדברים שקר, כיוון שאיני נזקק לטיעון זה כלל. הנושא העומד על הפרק כאמור אינו
הדעות שלי, אלא עצם העובדה שעוברים עבירה ושמים דברים אישיים בראש חוצות.


 


 

 

 

בית המדרש