ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

מגילת אסתר (6-7): המגילה כסיפור ריאלי והכאוס שבמגילה

ע"י: הרב יובל שרלו




לצפייה
בשיעור הקודם


 


 |וידיאו|


סיכום השיעור השישי (לאחריו מופיע סיכום השיעור השביעי )


דרך לימודנו הפעם היא שמגילת אסתר היא הסיפור הכי רציני
שהיה. המלך אחשוורוש היה מלך חכם, בעל אינטרסים שהוא פועל באופן הגיוני על פיהם. ידוע
כי לשלוט על אימפריה זו משימה כלל לא פשוטה שהרי עמים רבים נמצאים תחת מרותך ומנסים
לפרוק את עולך. המשימה העצומה שמוטלת על המנהיג היא להצליח לגרום לאימפריה להתגלגל
מאליה מבלי להתעסק במרידות ובדיכויים. שאלה זו רלוונטית עד למעצמות האחרונות, אם זו
בריטניה ואם זו ברית המועצות.


הטכניקה הראשונה שהומצאה על ידי אשור היא ההגליה אשר
עוקרת את חוט השדרה של העמים המקומיים מחד ומאידך מאפשרת לאימפריה כגוף כללי לפעול
שהרי הפרטים ממשיכים לחיות ולעבוד. שיטה זו מפרקת את הלאומיות, מבטלת את היסוד האתני
ועם זאת מאפשרת רווחה כלכלית לאינדיבידואל.


טכניקה שנייה שהומצאה על ידי הפרסים היא הענקת אוטונומיה
לעמים המקומיים ובכך לא לתת להם סיבה למרוד. פגשנו גם במסגרת מדיניות זו את הצהרת כורש
הנותנת חופש דתי, שליט מקומי, אוטונומיה שיפוטית וכדומה. במידה מסוימת זה היחס בין
השלטון הפדראלי המרכזי בארה"ב ובין המדינות השונות.


מגילת אסתר מתחילה בשלוש שנים בהם עולה מלך חדש ועליו
לבסס את שלטונו אל מול גורמים זרים עוד לפני שפונים לסדר את הבית מבפנים. אם כן, מדיניותו
של אחשורוש אפוא נכונה ביותר בהתחשב בעובדה שהוא מנהיג אימפריה. בסוף המשתה אנו רואים
דרמה ביחסים בין אחשורוש וושתי. על פי חז"ל ושתי הינה צאצאית של בלשצאר, לאמור,
נישואיהם נוצרו על רקע פוליטי. ייתכן והאמירה היא שאחשורוש התגבר על האימפריה הבבלית
מבלי לשפוך דם והנה הבת שלהם נתונה אצלו בארמון. אשר על כן, אנו מבינים כי ושתי בזה
לאחשורוש על רקע השתלטותו על בבל. לאור זאת, אנו מבינים כי בפני אחשורוש עומדת בעיה
פוליטית ולא רק עם האישיות של ושתי.


יועציו של אחשורוש יועצים לו אפוא לעבור לגישה פוליטית
אחרת שבאה לידי ביטוי בתחרות הנשים הגדולה. לאמור, אשת המלך איננה שייכת לעמים המדוכאים
שתחתיו אלא פתוחים לכל העמים, אסתר איננה האישה היחידה אלא כל אחד רשאי ויכול לגשת
למשרת המלכה. ממלכת אחשורוש מובילה מהלך של אוטונומיה ואולי על רקע זה נוצר תהליך המרידה
של בגתן ותרש שמתנגדים למהלך המחודש של אחשורוש. על רקע פתיחות זו, התמרונים הפוליטיים
הפנימיים הכרחיים בכדי שכל אחד יוכל לצבור כח מחד אך לא יותר מידי. לאור הצלחתו של
מרדכי בדיכוי המרידה, אחשורוש מגדל את המן, ולאור צבירת כוחו של המן כפי שהציגה זאת
אסתר בפני אחשורוש הוא חוזר למרדכי. שיטת הבלמים והאיזונים לא הומצאה על ידי הדמוקרטיה
או על ידי הבריטים שנקטו בהפרד ומשול אלא כבר במסדרונות ארמונו של אחשורוש.


גזירת המן מובנת לאור 'כפיות הטובה של היהודים'. לאמור,
המדיניות הפרסית הייתה להעניק חופש ואוטונומיה בעוד היהודים מתמרדים כביכול ומתקוממים
דווקא בנקודת החיבור הרגישה בין פרס ומצרים. לאור זאת אנו מבינים את העובדה כי גם לאחר
תליית המן הגזירה לא בטלה שהרי לא רק אישיותו של המן עמדה מאחורי הגזירה. גם המצב הסופי
איננו הכרעה חד משמעית של אחשורוש אלא הענקת לגיטימציה לצדדים השונים להתכתש. כך הבריטים
אפשרו לנו ולערבים להקיז דם עד גבול מסוים, וכך האמריקאים התערבו במלחמת יום כיפור
מאוחר, ואף מנעו ממנו להשמיד את הארמיה המצרית השלישית.


לסיכום, טענתנו היא כי ניתן לתאר את העלילה במגילה
ריאלית, הגיונית וקוהרנטית. בשיעור זה הלכנו על הגישה בחז"ל שאחשורוש מלך חכם
היה. לאור תובנה זו נצא בשיעור הבא להבין מדוע כותבי המגילה בחרו לתאר את האירועים
הכל כך רציניים הללו באירוניה ובציניות קיצונית.


 


סיכום השיעור השביעי והאחרון




בשיעור הקודם הצגנו את הקריאה במגילה כהגיונית ובעלת
רצף פוליטי. דע עקא, רוב הפרשנים והדרשנים קראו את המגילה בצורה אירונית ומזלזלת. לאמור,
המבנה של המגילה הוא לקיחת האירועים ההיסטוריים המשמעותיים והצגתם בצורה מלגלגת. לדוגמא,
ביסוס ממלכת אחשוורוש מוצג כמשתה, וושתי מוצגת כמלכה שמסרבת באופן לא ברור במקום לברר
את הויכוח העמוק בין ושתי לאחשוורוש. אשר על כן, דורות של פרשנים לקחו את המתודה הזאת
של המגילה והעלו אותה על נס כאשר כל מנהגי פורים של השתייה והתחפושות רק מחזקים את
התפיסה הזאת.


שאלתנו אפוא לאור הקדמה זו היא מה ניסו כותבי המגילה
להטמיע בנו כאשר הם בחרו לכתוב את המגילה בצורה אירונית כל כך. כסיכום למערך וכפתיחה
לחג הפורים נציג שלוש תשובות לשאלה זו:


1.     
מציאות כאוטית
- הכתיבה האירונית מצהירה כי כל המציאות הפוליטית והאנושית שאנו כל כך מחשיבים אותה
היא בדיחה אחת גדולה, לעתים כואבת מאוד, אולם עדיין בדיחה. הנה, ברעידת האדמה ביפן
אנו רואים כי כל המאמץ האנושי לאנרגיה אטומית וכדומה יכול ליפול בהינף אצבע אלוקית.
כותבי המגילה בעצם טוענים כי כל המהלך ההיסטורי, תככי המלוכה, המאבק על השררה וכדומה
אינם אלא בדיחה אחת גדולה, לעתים כואבת ומסוכנת מאוד, אל מול המהלך האלוקי. פורים מציג
בפנינו אמירה כי המציאות שאנו כל כך שוקדים לסדר אותה אינה אלא עולם כאוטי בו הכל נזיל
ומקרי. אנו רגילים לסווג את החיים שלנו לטוב ורע, בעוד פורים מלמד אותנו שהמציאות לא
כל כך דיכוטומית כפי שנדמה לנו.[1]


2.     
אין טוב ורע
- מאחר שהמציאות כאוטית נוצר מקום של ספקנות כאשר לא ברור שהטוב הוא טוב והרע הוא רע.
לא ברור שזה שמרדכי לא קרע והשתחווה זה דבר טוב. לא ברור שאסתר מתחתנת עם מלך גוי זה
דבר רע. חז"ל אומרים שגדולה הסרת טבעת מארבעים ושמונה נביאים, לאמור, דווקא גזירה
המן הייתה טובה מכל הנבואות. כותבי המגילה קוראים לנו להיות פחות קשיחים, מוחלטים וברורים.
המציאות היא מורכבת ולכן עלינו גם במהלך השנה כולה להתייחס לערכים בצורה רכה יותר ומאפשרת.


3.     
הקדושה שבכאוס
- באופן פרדוקסאלי דווקא עולם מסודר, ברור ואנושי עלול להביא לכפירה. הכנסת המגילה
לבית הכנסת מלמדת אותנו כי שורש האמונה נמצא דווקא שם, בעוד התעסקות יתר במעשי אנוש
יכולה להביא דווקא לכפירה. דוגמא לכך אנו מוצאים בפרשנותו של רש"י על מגדל בבל,
כאשר משמעות דבריו היא שהחברה שהם ניסו ליצור הייתה כל כך מסודרת עד שאין צורך בקב"ה.
גם בעולם הרפואה של ימינו הגענו למצב בו הרופא יודע לרפא הכל וכי אין מחלה שאין לה
תרופה - תובנה שלמעשה דוחקת את מקומו של הקב"ה בחיינו הקיומיים. פורים קורא לנו
לשוב ולהאמין בנוכחותו של הקב"ה דווקא בעולם הקר והמנוכר שלנו.


לסיכום, במגילה מוצג סיפור של בלאגן, כאוס ומקרה. אולם
עצם העובדה שאנו קוראים את המגילה בבית הכנסת ומברכים עליה מלמדת אותנו כי דווקא בכאוס
קיימת בשורה עצומה. אנו משיבים את הקב"ה אל העולם האנושי שלנו ומפרקים את מגדלי
הקלפים הפורחים באויר שלנו. אמנם, יש לקחת את הדברים בעירבון מוגבל שהרי לא כל יום
פורים. לאמור, במשך רוב ימות השנה עבודתנו מתמקדת בעולם האנושי, בעשייה שלו ובהשתדלות,
אולם אל תוך בלילה זו יש להוסיף קורטוב של ענווה, ציניות ולגלוג. בפורים אנחנו מסתכלים
לאחור על מעשינו ובקריצה קטנה של כאוס משיבים את הקב"ה לעולמנו.




[1] במלחמת ששת הימים אנו נוהגים לתת כל מיני הסברים צבאיים והיסטוריים לפרוץ המלחמה
וכדומה. אם היינו כותבים את מגילת ששת הימים היינו אומרים שמה שיצר את המלחמה זה דווקא
טיפות העיניים של לוי אשכול. בתקופת ההמתנה של טרום המלחמה היה לחץ עצום כאשר אשכול
היה גם ר"ה וגם שר הביטחון והוא יצא לשאת נאום. באותו בוקר אשכול שם טיפות עיניים
שהרחיבו לו את האישונים, הוא התקשה לקרוא, גמגם, העם נלחץ, דיין מונה בעל כורחו של
אשכול, ועלה לרמת הגולן על דעת עצמו. ייתכן כי עד היום רמת הגולן נמצאת ברשותנו בזכות
טיפות העיניים של הרופא של אשכול.


 


 

צפייה בשיעור

 

 

בית המדרש