ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

לו לא היו נמצאים שם לא היו נהרגים

ע"י: הרב יובל שרלו

הנכנסים ללא תיאום לקבר יוסף הצדיק אינם נוהגים כשורה. הם מפירים הוראות ומסתכנים בנפשם. אף על פי כן, לא יעלה על הדעת כי בשל התנהגותם זו - הותר דמם. הם ראויים לעונש, צריך לפתור את סוגיית הכניסה, ולטפל בעניינים שונים הקשורים בכך. אך בשום אופן דמם לא הותר.


כינוי המקלל בשם "בן אישה ישראלית" העסיק את חז"ל - מדוע
נקרא על שם אמו ולא על שם אביו. מכוח עובדה זו טענו חכמים כי אביו היה איש מצרי,
שוטר שנגש בבני ישראל והביא ללידת הילד הזה. כיוון שגדל הילד מצא עצמו נדחה על ידי
כולם: "ויצא בן אשה ישראלית - רבי חמא בר אבא אמר מפרשת יוחסין יצא, שכשבא ליטע
אהלו במחנה דן דחוהו אמרו לו בן מצרי אתה וכתיב איש על דגלו באותות לבית אבותם ולא
לבית אמותם. מיד התחיל לנקוב את השם ולקללו" (תנחומא אמור כד). קשה שלא
להזדהות עם מצוקתו, שכן הוא לא מצא מנוח לכף רגלו. עם ישראל לא קיבל אותו; שבט דן
לא קיבל אותו. הוא לא מצא את מקומו בתוך עם ישראל, ולפיכך יצא וקילל.


על אף ההיפוך בזכותו והבנת מצוקתו - לא בוטלה ההוראה האלוקית "הוצא את
המקלל אל מחוץ למחנה, וסמכו כל השומעים את ידיהם על ראשו, ורגמו אתו כל העדה".
הסיבה לכך ברורה: גם במקומות בהם נעשה דבר שלא כראוי, וגם אם הנוהג נהג שאופן
שלכאורה דחק את הפושע אל הקיר - לא הכל מותר, ו"ברכת" אלוקים היא מחוץ
לתחום בהקשר זה. התנהגותו הלא-ראויה של האחד אינה מהווה הצדקה אוטומאטית למעשיו של
השני. אפילו בדין רודף נאמר בהלכה כי "כל היכול להציל באבר מאיבריו ולא טרח בכך,
אלא הציל בנפשו של רודף והרגו - הרי זה שופך דמים וחייב מיתה, אבל אין בית דין ממיתין
אותו" (הלכות רוצח ושמירת הנפש).


הנכנסים ללא תיאום לקבר יוסף הצדיק אינם נוהגים כשורה. הם מפירים הוראות
ומסתכנים בנפשם. אף על פי כן, לא יעלה על הדעת כי בשל התנהגותם זו - הותר דמם. הם
ראויים לעונש, צריך לפתור את סוגיית הכניסה, ולטפל בעניינים שונים הקשורים בכך. אך
בשום אופן דמם לא הותר. ישנה צביעות גדולה בטענה כי לו לא היו שם ולא נוהגים שלא
כשורה - לא היו נפגעים, ובשל כך זו אשמתם, ואין להם להלין אלא על עצמם. הצביעות
בטענה זו חריפה עוד יותר, דווקא משום שהיא נאמרת על ידי אנשים שבצדק לא היו מוכנים
לנקוט בטיעון זה, כטיעון המאשים נשים מותקפות בשל הלבוש הפרובוקטיבי אותו הם לבשו.
אין שום היתר לתקוף נשים בטענת ההתפתות - יהא הלבוש אשר תלבשנה אשר יהיה, ואין שום
היתר לירות בדם קר במי שלא ציית להוראות, יהא חוסר הציות אשר יהיה. גם לבתי הדין
לא הותר להעניש את הפושע יותר מאשר נקבע בתורה, ו"Tרבעים כינו - לא יוסיף".


אנו צריכים להתרגל, לאור האמור בפרשת מקושש, לעמדה העקרונית כי יש גם
מגבלות לתגובה, ולא הכל מותר, גם אם מדובר במעשים שאינם ראויים. גם כשמדובר במי
שעוו ופעלו שלא כשורה - מוטל על המגיב להם לבחון את תגובתו הראויה, ולא להטיל את
האשמה בפשעיו שלו עצמו על המעשה האסור שעשה השני. המקלל לא היה רשאי לקלל את שם ד'
גם אם חש שנעשה לו עוול, ומכאן אנו למדים לדורות כי גם כשמדובר בדברים אסורים - לא
ניתן לתלות בהם את העוון ואת האשמה לתגובה חריגה ואסורה.

 

 

בית המדרש