ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

האם מותר לא להשיב אבידה אם מצאתי פלאפון לא כשר?

ע"י: הרב יובל שרלו

האם פלאפון שאינו כשר מותר בשימוש? האם מותר להשמידו ולא להשיבו לבעליו במקרה שמצאתי אותו? על כך בתשובה הבאה


שאלה:


מעשה שהיה ברמת בית שמש לפני שבוע כך היה:
בתו של שכני איבדה את טלפון הנייד שלה ושמחה מאד כאשר המוצאת הישירה ענתה לטלפון
אך לפתע נפלו פניה למשמע המוצאת אומרת שלצערה היא כבר התייעצה עם הרב שלה אשר הורה
לה להשמיד את הטלפון הואיל והוא איננו "טלפון כשר" ודינו לכלייה. יצוין
שלמכשיר הספציפי אין אפשרות להתחבר לאינטרנט אך הוא אכן מאפשר משלוח מסרונים.
שכני כעס מאד על כך ודרש לדעת מיהו אותו רב שפסק שיש להשמיד את הטלפון, והמוצאת
גילתה לו את שמו ואת מספר הטלפון שלו. היא מייד התקשר לאותו פוסק כדי להביע את
התרעומת שלו, והפוסק שאל אותו אם מדובר במשפחה חרדית. כאשר גילה הפוסק שהמשפחה
איננה חרדית, אלא דתית [בלבד], הוא שינה את דעתו והתיר למוצאת להחזיר את הטלפון
לבעליו.
מה דעת הרב על פסיקתו המקורית של אותו רב ושל פסיקתו החדשה לאחר שיחתו עם שכני.
אני מניח שאם הייתי מוצא חומר תועבה בצירוף הבעלים של אותו חומר, הייתי נמנע
מלהחזירו ואף להשמידו. המקור היחיד שמצאתי בענייין זה הוא הסוגיה של החתול שקטע
ידו של התינוק (ב"ק פ:) שעליו קבע רב " חתול - מותר להורגו, ואסור
לקיימו, ואין בו משום גזל, ואין בו משום השב אבידה לבעלים". ודין זה של רב
נפסק להכלה ברמב"ם (גו"א טו:יז) וטור ובשו"ע (חו"מ
רס"ו).
האם לדעת הרב ניתן להחיל דין זה של חתול רע גם על פלאפונים שאינם כשרים? ובכלל מהם
הגדרים של חפצים שאין בהם דין גניבה או אבידה (לדוגמה, בשכונה בה אני גר, ישנה מכת
מדינה, תרתי משמע, של גניבת דגלי ישראל שמתנוססים מעל הרכבים).
בברכת התורה וחג עצמאות שמח,
דיויד


 


תשובה:


שלום וברכה

א. רב רשאי להורות לקהילתו לא להשתמש בפלאפון שאינו ''כשר'' והקהילה רשאית לבחור
ברב שמורה הוראות כאלה.
ב. רב אינו רשאי להורות על איסורים מעין אלה לאחרים, ואין הוראה כזו משחררת מדיניו
ממונות של השבת אבידה. מכשיר שניתן לעבור בו איסור, אולם אין הדבר הכרחי אינו
מפקיע מחובת השבת אבידה.
שאלה מרתקת בפני עצמה היא האם השבת אבדה חלה על דברי איסור. לפני הרבה שנים דנתי
בכך בשיעור כללי, והבאתי ראיות לכאן ולכאן. בשורה התחתונה, אני מצטט מתוך דבריו של
הרב עובדיה יוסף הי''ו: ''ואין לדמות להדין שכתבו הפוסקים (סמ''ע סי' סה ס''ק כה)
במוצא שטר שיש בו ריבית לא יחזירנו. ע''ש. ומוכח שכאשר שגורם איסור לבעלים, אין
עליו דין השבת אבידה. שיש לחלק בין שטר שהשטר עצמו יש בו איסור ולכן לא חל על ממון
זה מצוה להשיבו לבעליו, והוא הדין בשאר דברים האסורים מצד עצמם. אבל בנידון דידן הרי
החומרי בניה בעצמם הינם חפץ היתר, ורק הבעלים משתמשים בו לאיסור, נראה שאינו בכלל
דין זה.
דומה לזה נראה לגבי מי שמוצא חפץ של אדם שאינו שומר תורה, שפשוט שצריך להחזיר לו
אפילו אם הוא ישתמש בו בשבת וכיו''ב. וכ''כ בספר משפט האבידה (סי' רנט סק''ג) בשם
מרן הגריש''א שליט''א שהמוצא בגדי פריצות צריך להחזירם, אלא אם כן חשוד הבעלים
להשתמש בהם עצמם שימכרם לגוי, ויתן הממון לבעלים. ע''ש. [וכן הוא בספר השבת אבידה
כהלכתה פ''ב ס''ח, בשם גדולי הדור שממון של מי שאינו שומר תורה ומצוות חייב להשיב
לו].
ג. אי אפשר להחיל את דין החתול, בדיוק מאותה סיבה שכתבתי בתחילת דבריי - הטלפון
מצד עצמו הוא מכשיר, ואין הוא המזיק, בניגוד לחתול.
ד. זו דוגמה קלאסית לשיבוש (עצם הניסיון להתמודד עם בעיות רוחניות מהותיות באמצעים
טכניים), המוביל לפסיקות שהן חמורות מאוד בדאורייתא (גזל, הימנעות מהשבת אבדה).
כל טוב


 


 

 

 

בית המדרש