ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

היחס להפרייה חוץ גופית ופונדקאות

ע"י: הרב יובל שרלו

הרב שרלו מבאר את עמדתו ההלכתית על נושא טיפולי הפוריות לאור דברי הגר"ח קנייבסקי כפי שפורסמו בתקשורת


אני נרתע מאוד מלכתוב דברים נגד רבנים אחרים, בעיקר כשמדובר
בגדולי ישראל הי''ו. בוודאי שלא כאשר לא ראיתי את הדברים במקור. על בשרי למדתי את
הפער שיש בין מה שהרב כותב ובין הדיווח העיתונאי. אני כותב אך ורק את עמדתי,
והשומע - ישמע. הנושא מחייב ספר שלם על הנושא, ואני כותב את ראשי הפרקים בלבד.

א. תורת ישראל רואה ברצון לפרי בטן הן יסוד הלכתי משמעותי, אך הרבה יותר מכך -
יסוד נפשי ומהותי. היסוד ההלכתי הוא מצוות ''פרו ורבו'', אולם היא פחות קשורה
לנושא בו אנו דנים, הן בשל העובדה שנשים אינן מחויבות בה, והן בשל העובדה שלמיטב
ידיעתי כל הפוסקים כתבו שאין חובה להשתמש בטיפולי הפריה כדי לקיים את מצוות פרו
ורבו.
ב. אולם הרצון לזכות בפרי בטן הוא יסוד החורג בהרבה מתחום ההלכה. ראשית, הוא ממש
מגדיר את הרצון הזה כחלק בלתי נפרד הזוגיות, שכן כבר בפרשת הבריאה נאמר ''ודבק
באשתו והיו לבשר אחד'', ולדעת ראשונים רבים ההוויה לבשר אחד היא היא הלידה. מעבר
לכך, עקרות מתוארת במקרא כאחד הייסורים הגדולים הקיימים, ומי לנו גדולה כרחל אמנו
האומרת ''הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי''. זהו רצון אנושי כל כך, שאני גם מכיר
היטב מהמציאות הקיימת, וקשה לתאר את עוצמת הכאבים שיש לזוגות שלא זכו בפרי בטן. מ
ג. לפיכך, נקודת המוצא של הפסיקה ההלכתית חייבת להיות בקשת דרכים המותרות בהלכה
למימוש שאיפת חיים זו. אני מבקש להדגיש כי הכאבים והקושי לא היו עומדים מול איסורי
תורה, ולעתים מצוות התורה מציבות בפנינו קושי עצום, ואנו נתבעים לקיים אותן
כהלכתן. זו המשמעות של עבודת ד', וכתבתי על כך לא פעם, וראה ב http://www.ypt.co.il/show.asp?id=20795.
אולם מוטל על הפוסק לברר באמת את רצון שמיים כפי שהוא בא לידי ביטוי בהלכה, ולהביא
לידי ביטוי את דרכיה שהן דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום. זו הסיבה שאני עוסק בנושאים
אלה יום ולילה, בפסיקה ובוועדות שונות.
ד. לאמתו של דבר, לא ניתן למצוא מקור הלכתי קדום כלשהו לטכנולוגיות הפריה. יש הרבה
מקומות שמשתמשים בהם, כמו דברי הרמב''ן על כלאיים, התעברות באמבטי, דברי האגדה
שבין טרונספרוס הרשע ורבי עקיבא ועוד ועוד. אפשר למנות את כל המקורות באריכותו,
אולם בסופו של דבר אין התייחסות הלכתית קדומה לטכנולוגיות אלה, בשל העובדה שהן לא
היו ידועות. זו הסיבה שיש מחלוקות רבות בין רבני דורנו בנושאים אלה, והמשקל של
השקפת עולמו של הפוסק הוא אחד הנושאים המכריעים ביותר בנושאים אלה.
ה. יש גם להבחין בין טכנולוגיות שונות, ובין מצבים שונים, ולא ניתן למתוח קו אחד
על הנושא.
ו. באופן עקרוני, נראה לי כי לחלק בין ההתייחסות לשלושה נושאים שונים. ראשון שבהם
הוא תיקון ליקויים והבאת הזוג הסובל למצב לו זוכים כל הזוגות המקבילים להם. על כן
פעולות כמו הפריה חוץ גופית, פונדקאות, תרומת ביצית ( אם כי לדעתי אין הבדל הלכתי
בינה ובין אימוץ, מכוח הפסיקה שבפונדקאות האם היא האם הגנטית לכל עניין הלכתי) הן
פעולות שלא רק מותר לעשות אותן, אלא שכל השותפים בנושא מקיימים מצווה גדולה. אני
מבקש להדגיש כי איני מדבר על מכלול ההיבטים האתיים של הנושא (למשל: מעמד הפונדקאית
וניצולה, וכדו') שאלה נושאים מרכזיים שיש לדון בהם ולקבוע להם גבולות, ואני עוסק
במקומות אחרים בהיקפים רבים בנושאים אלה, אלא רק מההיבט של שימוש בטכנולוגיות
הפריה בלבד.
ז. מצב שני הוא שימוש בטכנולוגיות אלו במצבים לא טבעיים, כגון: פונדקאות בגיל
מבוגר מאוד; ברירת מין עובר למטרות לא רפואיות וכדו'. בנושאים אלה נקודת המוצא
לדעתי צריכה להיות אוסרנית, מסיבות שונות, אולם גם כאן יש לבחון כל טכנולוגיה
לגופה וכל מקרה לגופו.
ח. המצב השלישי הוא חריגה לגמרי מדרכי הטבע, כמו שימוש בזרעו של מת וכדו'. לגבי
השיבוט - עוד חזון למועד.
ט. רבים רבים העוסקים במלאכת הקודש של הבאת גאולה למצוקתם של אלה שלא זכו בפרי
בטן. זכות גדולה היא להם, והם מביאים אהבה וחסד, נעם ופדות לכואבים כל כך, שהם
דרכי ד' בעולם והליכה בדרכיו. אני מאמין כי ילדים שנולדים מתוך הליכה זו בדרכיו של
הקב''ה אינם סובלים משום פגם - לא פגם הלכתי (הם מיוחסים לאבא לכל דבר), ולא
רוחני.

כל טוב

 

 

בית המדרש