ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

למיימינים בה - סמא דחיי, למשמאילים בה - סמא דמותא

ע"י: הרב יובל שרלו

אנו קרואים להידבק בסם החיים של התורה, ולהיות ערים להקפדה הנדרשת שלא תהפוך התורה חס ושלום לסם המוות. זוהי הקריאה הגדולה שאנו צריכים להתמלא בה ערב חג מתן תורה, ולהתברך בכך שהתורה תהיה לנו סם של חיים צדק ומוסר.

 


האם התורה עושה בהכרח את המקיימים אותה אנשים טובים יותר ? התשובה לשאלה זו מסובכת מאוד ואינה פשוטה. לא לחינם אמרו חכמים: "למיימינים בה - סמא דחיי, למשמאילים בה - סמא דמותא", לאמור: התורה מאפשרת להולכים בה בדרך ימין לרוות מסם החיים, אולם אין עצם העיסוק בתורה וקיומה מבטיח זאת. אפשר חס ושלום שדווקא המגע הלא בשל והלא נכון עם התורה יגרום לאדם להרעיל עצמו בסמא דמותא.


התורה היא סמא דחיי לאלה שמבינים את מהותה. היא יוצרת מוטיבציה עמוקה יותר לעשות את הטוב והישר, כי מעבר לרצון האנושי המוטבע בנשמה הטהורה שברא בנו הקב"ה, עומד צו ריבונו של עולם המחייב את האדם לעשות את הטוב והישר בעיני ד'. לא זו בלבד, אלא שהתורה גם מכוונת את האדם למהותו של הטוב והישר, ומלמדת אותנו מהי הדרך הישרה שילך בה האדם. התורה גם מבשרת לאדם את תורת הגמול האלוקית, והעובדה כי יש שכר ועונש מהווים מעין רשת ביטחון לאדם, שכן לא רק מכוח בחירתו עליו לעשות את הטוב, כי אם גם מכוח העובדה שהקב"ה כפה עלינו הר כגיגית, ומחייב את הבאים בבריתו ללכת בדרכיו וליראה אותו. כל אלה מעצימים את הקשר עם הטוב, את הדביקות בו, את הידיעה מהו טוב ומהו רע, ועל כן יוצרים שדה מאפשר להידבק בסם החיים ולהיות קשורים ועושים טוב.


אולם אפשר חס ושלום כי התורה תיהפך לאדם לסמא דמותא. כוח הבחירה החופשית שביד האדם מסוגל להפוך גם את הדביקות בתורה כמקור הרע שבעולמו. חז"ל לימדו אותנו כי יש דרכים מסוימות של לימוד תורה שלא לשמה שנוח לו לאדם שתיהפך שלייתו על פניו אם הוא דבק בהן; בני עלי לימדו אותנו כי אפילו בניו של שופט ישראל המשרתים במשכן יכולים להיות בני בליעל, ולחטוא בנאוץ שם ד' ובשכיבת הנשים הצובאות פתח אוהל מועד (יהא הפירוש אשר יהא); נביאי ישראל לימדו אותנו כי דווקא באי המקדש היו זקוקים לנבואת הנביא אשר חש/ף את העובדה כי תשתית עבודת ד' היא עשיית משפט צדק ודאגה לגר ליתום ולאלמנה, ואפשר כי ההגעה לבית ד' היא רמיסת חצרות הקודש, ועוד ועוד. פעמים שדווקא ההבטה כלפי מעלה משכיחה מהאדם את החובה לבנות את הסולם המוצב ארצה. סכנה אורבת למי שאין "ואהבת לרעך כמוך" כלל גדול בתורה לגביו, וזאת לעתים דווקא בשל התמכרותו לשמיים.


על כן, עלינו לכאוב את אותם מקומות בהם מתברר שהבאים בבריתו של הקב"ה אינם טובים יותר משאר בני האדם, אך לא להתפלא על כך, כי אם לעבוד קשה כדי שהחיבור בתורה אכן יהיה בנו סם החיים. לא לחינם קבעו חכמים כי קידוש ד' היותר גדול הוא בשעה שהבריות אומרות "אשרי זה שלמד תורה", והן אומרות זאת רק במקום בו מתברר שהעולם המוסרי של שומרי התורה עוצמתי יותר מאשר עולמות אחרים. הדוגמאות שנתנו חכמים הן :"שיהא שם שמים מתאהב על ידך - שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים, ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות", ודוגמאות אלו מלמדות על הכמיהה המתמדת לחיבור שבין לימוד התורה ושימוש תלמידי חכמים ובין ה"נחת" במשמעות העמוקה שלו במשא ומתן עם הבריות. בכל מקום בו עולה כי אין הדבר כך (כגון בפרסומים האחרונים על התקיפות והפגיעות הקיימות גם בקרב שומרי התורה) אנו קרואים להידבק בסם החיים של התורה, ולהיות ערים להקפדה הנדרשת שלא תהפוך התורה חס ושלום לסם המוות. זוהי הקריאה הגדולה שאנו צריכים להתמלא בה ערב חג מתן תורה, ולהתברך בכך שהתורה תהיה לנו סם של חיים צדק ומוסר.
המאמר יפורסם בעלון 'שבתון' לשבת נשא

 

 

בית המדרש