ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

עלה נעלה ויכול נוכל

ע"י: הרב יובל שרלו

סיכום שיעור שהעביר הרב שרלו על חטא המרגלים השיעור עבר את אישור הרב


חטא המרגלים התקבע באתוס היהודי כאחד הפספוסים העצומים
על עם ישראל. אולם במבט ראשון לא ברור כלל מה היה חטאם שהרי הם חזרו כמעט אחד לאחד
על דברי משה בספר דברים: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת הַיַּרְדֵּן
לָבֹא לָרֶשֶׁת גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִמֶּךָּ עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצֻרֹת בַּשָּׁמָיִם:
עַם גָּדוֹל וָרָם בְּנֵי עֲנָקִים אֲשֶׁר אַתָּה יָדַעְתָּ וְאַתָּה שָׁמַעְתָּ מִי
יִתְיַצֵּב לִפְנֵי בְּנֵי עֲנָק"


אם אכן המרגלים דברו אמת מה היה עוונם? ומדוע הוא נחשב
כה נורא?


תשובה מפורסמת היא שמה שהם אמרו זו אכן האמת, אולם
חטאם היה בכך שאמרו 'אפס כי עז העם הזה'. לאמור, המרגלים לא סיפקו מידע בלבד אלא גם
פרשנות לפיה אין לעם ישראל סיכוי. כלומר, יחסי הכוחות הם עובדות ובכך לא נעוץ חטאם
אלא בהסקת המסקנות כאשר הם הגיעו למסקנה שגויה.


לאור תשובה זו עלינו להבין מה גרם אפוא למרגלים להגיע
למסקנה שגויה זו?


הזוהר מבאר כי המרגלים לא רצו להיכנס לארץ לא מתוקף
אותם עובדות אלא מתוקף הנחה מוקדמת. דהיינו, הם הבינו כי כאשר עם ישראל יכנס לארץ הם
כבר לא יהיו מנהיגים ולכן בכדי לשמור על כיסאותיהם הם ניסו להניא את עם ישראל מלהיכנס
לארץ. אמנם יש הסברים נוספים אולם אנו נתמקד בהנחה המסתתרת מאחורי השאלות ששאלנו.


 

לא לתת למציאות לבלבל אותנו


ישנה הנחה האומרת כי הדרך בה אתה מתבונן בעובדות תלויה
בהנחות המוקדמות. אנו מכירים סיפור מפורסם שר' אברום שפירא היה אוהב לספר ששני אנשים
היו מתווכחים אם העצם שעל העץ הינו חתול או ציפור. לאחר שזרקו אבן וראו שזה עף, אמר
בעל סברת החתול כי אילולא היה כאן היום לא היה מאמין שחתול יכול לעוף.


לאמור, ישנו דו-שיח אמיתי המתרחש בין תפיסת העולם שלנו
לבין המציאות האובייקטיבית. יש יחסי גומלין בין העובדות הקיימות לבין האופן בו אני
קולט אותן. דוגמא יפה לכך היא האמירה של חכמנו זיכרונם לברכה 'הוי דן כל אדם לכף זכות'.
וכך רבי נחמן בתורה רפב' לקח את האמירה הזאת להשפעה ממש אובייקטיבית כאשר אני שופט
אדם בצורה טובה אני באמת הופך אותו לטוב יותר. וכך הרב קוק במאמר הדור מאמין באמת כי
מתוך הכרה בעליונות ובהתנוצצות הדור - יש שיפור אובייקטיבי.


השאלות על פרשת המרגלים אפוא מתחילות כבר בתפיסות המוקדמות
עוד טרם מגיעים לנתונים אובייקטיבים. הביקורת שלנו על המרגלים איננה בנתונים אלא בזוית
הראיה שלהם כאשר הם מסתכלים על המציאות בעין חלשה ונמוכה.


 

עין קטנה


בני אדם נוטים להתכנס אל תוך עין של חולשה, המכניסה
אותם לכוך החמים והנעים של הייאוש והויתור העצמי - מנוח של חוסר דרישה עצמית בבחינת
'ניתנה ראש ונשובה מצרימה'. נוח לנו להיות ראש קטן, כאשר אחרים קובעים לנו את סדר היום
ואין לנו את חובה עצומה להתייצב מול התלבטויות שונות ולקבל החלטות. לעומת זאת אנו מכירים
את התפיסה של 'עלה נעלה כי יכול נוכל לה' אשר לכאורה נגועה בגאווה אולם בעומק יש בה
התייצבות עצומה מול המציאות וניסיון העפלה מרשים.


כל אחד מאיתנו עומד יום יום מול המציאות בה הוא צריך
להחליט אם הוא ממשיך בדרך יהושע וכלב או מצטרף לעשרת המרגלים. האם אני מוותר לעצמי,
מקבל את המציאות כמובנת מאליה ומנתח את העולם כולו מעין קטנה ונמוכה באצטלה של ענווה
ומוסר. או שאני עומד מול עצמי, מציב דרישות ואתגרים חדשים מתוך הבנה עמוקה שלא מדובר
בשחצנות אלא בבחינת יהושע וכלב הצועדים קדימה במרץ.


 

ללמוד מדוד המלך


יש לתת את הדעת על כך שמהרגע שדוד נמשח למלך הוא הדרדר
מדחי לדחי עד שהגיע למצב בו הגדוד שלו רוצה לסקול אותו לאחר הכישלון מול העמלקים. בנקודה
זו רוב בני האדם מוותרים על חלומם מול המציאות הקופחת על פניהם ומפילים עצמם אל הקבר
החם אשר שמו ייאוש. לעומת זאת דוד מתחזק בה' ומנסה ליצור את נקודת המפנה לא מתוך התעלמות
מהעובדות הנכונות אלא מתוך עין טובה על המציאות וחתירה למצוינות.


העולם הרוחני העליון בנוי מאנשים שאומרים 'עלה נעלה'.
לכל בני הזוג בעולם יש נקודות שיא ושפל, אולם רק אנשים המסוגלים לקום לאחר הנפילה ולומר
שאנו יכולים להתגבר צולחים את משברי החיים ומגיעים לשיאים נפלאים. רק משכבת האנשים
הללו יכולים לצמוח חידושים ועוצמות עליונות.


בישיבות משום מה יש תפיסה שלהיות 'נעייבעך' זה תוצר
של ענווה, מוסר ויראת שמים. זו טעות נוראית העושה עוול לעולם התורה. ההסתערות קדימה
איננה שייכת לאנשים השחצנים והגאוותנים אלא לאנשים בעלי שאר רוח שאינם נכנעים לעול
המציאות האובייקטיבית אלא מעפילים, מתקנים ומגיעים למקומות חדשים.


בשנים האחרונות הפכה להיות פרשת שלח-לך נקודה בה שואלים
מי נאמן לארץ ישראל ומי לא. בשיחה זו אנו מסיטים את הזרקורים מארץ ישראל כאובייקט אל
הדיון המוסרי מהותי ששואל מי אומר לעצמו 'אני לא מסוגל' ומי אומר 'קדימה להסתער'. ישיבת
פ"ת נועדה להפוך אותנו לחלק מהשכבה העליונה הקוראת בעוז 'עלה נעלה' מתוך שאיפה
לתקן עולם לא רק בחלום אלא גם במציאות האובייקטיבית. יהי רצון שנזכה להיות מממשיכי
דרכם של יהושע וכלב.

 

 

בית המדרש