ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

על כשרות וצדק-בין רפורמים לאורתודוכסים

ע"י: הרב יובל שרלו

האם עדיף לאכול כשר ממפעל שמתעמר בעובדיו או לאכול אוכל לא כשר ממפעל שמתייחס בצדק לעובדיו? הרב שרלו מסביר את העמדה האורתודוכסית


שאלה:


שלום
לכבוד הרב,


היה לי
ויכוח עם עמית שלי, יהודי רפורמי שחי בארה"ב. בסופו של דיון הויכוח התנקז
לשאלה שהוא הציג לי, שלדבריו
היא תולדה של סיטואציה מעשית שהוא נתקל בה. אבל גם אם העניין הוא תאורטי והשאלה
דווקנית, אשמח אם כבוד הרב יוכל להתייחס אליה.


ובכן נניח
שאדם נזקק, עקב בעייה בריאותית קשה, ליטול תוסף מזון מסויים. בפועל עומדות בפניו
רק שתי אפשרויות : האחת היא של יצרן שתוסף המזון הרלוונטי שלו נהנה מתעודת כשרות
של OU, אלא שאותו יצרן ידוע כמי שמתעמר
בעובדיו, מפעליו - הנמצאים במדינות עולם
שלישי - מזהמים את הסביבה, והוא הורשע כבר כמה וכמה פעמים בעבירות מס בארה"ב.
ליצרן השני לעומת זאת אין סיכוי לקבל תעודת כשרות לתוסף המזון הנידון, כיון שהוא
מכניס לתוכו חומרים שהם בעליל בלתי כשרים מהסוג המובהק ביותר, וד"ל. מצד שני
היצרן האחרון ידוע כפילנטרופ, מפעליו
הינם מופת בכל הקשור ליחס הוגן לעובדים וכל השאר.


השאלה
הינה כמובן באיזה מבין השניים הללו - בהנחה שהם היחידים בנמצא ושלקיחת תוסף המזון
הינה עניין של פיקוח נפש - לבחור ?


העמית שלי
טוען שהוא פנה עם השאלה לרבנים מזרמים שונים, והתוצאה היתה חד משמעית : רבנים רפורמיים קבעו שעליו לבחור ביצרן
השני (זה ההוגן), בעוד רבנים אורודוכסיים העדיפו את היצרן הראשון (בעל תעודת
הכשרות), גם אם חלקם הביעו צער על האילוץ וניסו לחתור לדרך שתשלב את הטוב שבין שני
היצרנים (מה שאינו מעשי כרגע בפועל). לדבריו הרבנים הקונסרבטיביים אליהם פנה
התחלקו כצפוי בין העמדות.


איני
יודע לכמה רבנים בפועל הוא פנה (אם בכלל... ואפשר שכל העניין אינו אלא דרך שלו
להקניט אותי), ולכן שאלתי הינה : האם אכן ההלכה מורה לנו להעדיף את היצרן הראשון
על פני השני ? עד כמה העניין חד משמעי, או שמא גם מי שיעדיף את היצרן השני יש לו
על מי לסמוך ?


בתודה,
דן


 


תשובה:


שלום
וברכה


אחת הנטיות
המובהקות ביותר היא לנסות ולחפש את ההקצנה בשאלות הדיון, ומתוכה לחפש הכרעות חדות
שתקבענה בצורה ברורה היררכית ערכים מובהקת. על כן, לעתים בוחרים Study case כגון השאלה שאתה מציב, ודרכה
מבקשים להתנצח על אותה היררכיית ערכים.
ברם, דרכם של פוסקי ההלכה לאורך הדורות הייתה שונה. הם ניסו
בדרך כלל לחתור לאופטימום, לאפשרות הטובה ביותר להביא את שני הצדדים לידי ביטוי,
למפגש ביניהם, לפיוס ולפשרה המסוימת בין הערכים, ולא להגיע לעימות החזיתי. זהו
המקור לפרקטיות רבות בהלכה (הערמה, שינוי, גרמא וכדו´) שנראות פעמים רבות כחתירה לעקיפת ההלכה, אולם למעשה הן משמשות מטרה אחרת לגמרי.
זה ההבדל בין פוסק הלכה ובין תיאורטיקן. פוסק הלכה מחפש את הדרך האופטימלית. לעתים
אין ברירה וצריך להכריע בין יסודות הלכתיים, אולם לא זו הפעולה הראשונה שאנו עושים.
לאור עיקרון זה אענה על שלתך:


א. שני דברים חמורים מתנגשים עם תרופה זו.
הראשון הוא העובדה שהיא יוצרה מחומר לא כשר, שלצורך ההנחה בשאלה אסור לאוכלו; השני
הוא החומרא הנוראה בעבדות, בניצול
בני אדם, ברמאות, בגזל הציבור באי-תשלום מיסים, ובכל העניינים הנלווים לכך. שני
התחומים האלה הם תחומים חמורים. חובה מוטלת מן התורה להילחם בתופעות מחפירות אלה,
ואבותינו עשו זאת כבר מספר בראשית (שים לב לדוגמה כי אין מתנות של עבדים שהאבות
נותנים, לעומת העובדה שכל נותני המתנות שאינן צאצאי האבות נותנים מתנות כעבדים
ושפחות).


ב. עוד קודם שאמשיך אני מבקש להדגיש כי שניהם
אסורים מאוד מאוד מהתורה, ופוסק ההלכה שמתעלם מההיבטים של ההתעמרות, הזיהום, אי
תשלום המס וכדו´ - אינו מתמודד נכון עם שאלה הלכתית זו. תחומים אלה הם מהתחומים
החמורים ביותר, הכתובים כבר בתורה עצמה, ונמצאים בוודאי בעולם הנבואה, האגדה והמוסר.
לצערי פעמים רבות מתעלמים מההיבט הזה.
ג. בשל
ההתנגשות המעשית של השניים יבחן פוסק ההלכה קודם כל את האפשרות למנוע את ההתנגשות
הזו. זו יכולה לבוא בדרכים שונות, אך בראש ובראשונה הוא יציע לחפש תרופה מיצרן
שלישי, בו שני הדברים האלה אינם מתנגשים.


ד. הבה נניח לצורך השאלה שאין. פוסק ההלכה
יבחן האם ההנחות בשאלה הן הנחות נכונות - ההנחה כי התעמרות וניצול ורמאות אסורים מאוד,
ועל כן אין מקום לבחון את הדבר הזה מחדש בהקשר הזה. אולם ההנחה כי התרופה אסורה -
טעונה בדיקה מחדש: בין דרך סוגיית "בכל מתרפאין" (פסחים כו ע"א);
הן דרך סוגיות כשרות אחרות, שטוענות כי אין כלל איסור בתרופה זו שכן החומר האסור
כבר מזמן השתנה; וכן הלאה. את כל זה חובה לעשות מתוך ניסיון לשמור את מצוות ד´ על
כל היבטיהן, ולא רק על חלק מהן.
ה. הבה
נניח לצורך השאלה כי התרופה הזו אסורה לחלוטין, וגם אסור לו להתרפא בה בשל חוסר הכשרות
שבה. עתה יפנה פוסק ההלכה לשאלה היכן המשתמש בתרופה עובר באופן ישיר את העבירה.
בשל העובדה כי באכילת התרופה הלא-כשרה החולה עובר באופן ישיר את העבירה, ואילו
בקניית התרופה לא הוא המתעמר וכדו´ - פוסק ההלכה יפסוק בצדק כי יעדיף את היצרן הראשון.
אני מבקש להדגיש שוב כי אין מדובר בהיררכיה של ערכים ומצוות, אלא בדרכי פסיקת
ההלכה, המתייחסת אחרת לפעולות ישירות ולפעולות עקיפות.


כל טוב

 

 

בית המדרש