ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

לא תוכל להתעלם-על מצוות השבת אבידה

ע"י: הרב יובל שרלו

זה גם אחד המקורות לחייב אותנו לצאת למאבק למען זכויותיו של אחר, אם הוא איבד אותן, או שהם "הלכו לאיבוד" בסבך הביורקרטיה. אנו לא חיים למען עצמנו בלבד, וחלק מהסולדיריות שאנו מצווים עליה היא האחריות על אבידתם של אחרים. לא תוכל להתעלם.


"לא
תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם השב תשיבם לאחיך" - מצוות השבת
אבידה שייכת לקבוצת המצוות המיוחדת, אשר אינה מתירה לנו לשבת ולשקוט כאשר רעינו
נמצא במצוקה. ראשונה לכל המצוות האלו היא "לא תעמוד על דם רעך", שמחייבת
אותנו לקום ולהציל את מי שנמצא בסכנת חיים. אין אנו רשאים לומר לעצמנו כי זה לא
עסקנו, וכי מצוקתו אינה נוגעת לנו, שהרי לא אנחנו מאיימים על חייו, אלא אנו חייבים
לעשות את מה שביכולתנו כדי להציל אותו מסכנה. זהו אחד המקורות לחובה החיובית של
דין "רודף", שאף שבשפה הישראלית הוא נהפך להיות מילה מגונה מאז רצח
רבין, למעשה הוא אחת המצוות המוסריות ביותר. זו מצווה המחייבת את האדם לראות את
מצוקת השני כמצוקתו, ולא להניח לאדם אחר לסכן את חייו של חברו. חובה זו הורחבה גם
למקומות בהם אין מדובר בסכנת חיים, כגון הצלת אדם מעיסקה לא טובה או משידוך שאינו
הגון - מה שקרוי בלשון המקובלת "לשון הרע לצורך". הדברים כמובן מורכבים
מאוד הלכה למעשה, שכן מהצד השני עומדים איסורי לשון הרע והלבנת פנים, אולם עצם
העובדה שהשאלה מורכבת מלמדת על החשיבות הגדולה של חובת ההצלה של אחרים.


כאמור, מצוות השבת
אבידה אף היא חלק מקבוצת מצוות זו. בשעה שאדם אחר איבד דבר מה השייך לו, אין אנו
רשאים לומר כי זה לא עסקנו, אלא צווינו "לא תוכל להתעלם". לא זו בלבד,
אלא שאף שהתורה שבכתב מטילה על המאבד דווקא את חובת החיפוש אחר האבדה - "עד
דרוש אחיך אותו" - באה התורה שבעל פה ולימדה וחייבה אותנו להכריז ולחפש את
המאבד, וחובת הדרישה מוטלת אפוא עלינו: הן לתור אחר הבעלים המקוריים של האבדה, והן
לבדוק ולבחון שאכן אנו משיבים את האבדה לבעליה המקוריים. גם כאן, התמונה הלכה
למעשה מורכבת יותר, שכן "פעמים שאתה מתעלם מהם", ויש מגבלות המוטלות על
החובה שלנו לעשות כן. לא זו בלבד, אלא שבעידן המודרני יש צורך לדון כיצד מקיימים
מצווה זו מדאורייתא בזמן הזה, ואפשר לדון בכך בדיונים הלכתיים מרתקים  (זה הזמן להזכיר מחדש את האתר http://www.ebood.co.il/ שמציג דרך לקיום המצווה המיוחדת הזו בזמן הזה).  אולם היסוד החשוב והעקרוני הוא ההתנערות שלנו
ממרבצנו, וההתגייסות שלנו לפתרון מצוקתו של האחר.


קבוצת מצוות זו לא
ללמד על עצמה יצאה, אלא ללמד על הכלל כולו יצאה. ההלכה עצמה הרחיבה את חובת השבת
האבדה מאבדות ממון (בהן עוסק הפסוק) לאבדות גוף, והפוסקים משתמשים בכך כדי להטיל
חובת ריפוי וחובות נוספות הקשורות בכך לא רק על עצמנו, אלא גם על אחרים. מכאן אנו
מוצאים את בעלי הדרש שלימדו שחובת השבת אבידה אינה נוגעת רק לעניינים פיזיים, אלא
גם לעניינים רוחניים: חובת השבת האמון של אדם בבני אדם, וזאת על ידי העובדה שאנו
מטפחים בו את האמון מחדש; חובת השבת אמונתו של אדם, והתייחסות למי שאיבד את אמונתו
כאל מי שאנו נדרשים לבחון כיצד אנו יכולים לסייע; חובת השבת אבדות נוספות שהאדם
איבד, הרבה מעבר לשאלת רכוש או גוף.


זה גם אחד המקורות
לחייב אותנו לצאת למאבק למען זכויותיו של אחר, אם הוא איבד אותן, או שהם
"הלכו לאיבוד" בסבך הביורקרטיה. אנו לא חיים למען עצמנו בלבד, וחלק
מהסולדיריות שאנו מצווים עליה היא האחריות על אבידתם של אחרים. לא תוכל להתעלם.


המאמר יתפרסם בעלון 'שבתון' לשבת פרשת כי תצא תשע"א

 

 

בית המדרש