ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

חידוש הברית ושיקום הנשמה

ע"י: הרב יובל שרלו

הרב שרלו על ברית הנאמנות של פרשת ניצבים ועל חודש התשובה.

 

ברית נצח נכרתה בין עם ישראל כולו ובין ריבונו של עולם - ברית ערבות מואב. עברנו בברית ד' ובאלתו, והתחייבנו לשמור את חלקנו בברית זו. חלקנו בברית זו הוא שמירת המצוות של הקב"ה, בהיקף המלא שלהן: בין כאשר מדובר במצוות שבין אדם לחבירו ובין כאשר מדובר בבין אדם למקום. התחייבות זו היא זו שאנו ממשיכים היום, בשעה שאנו שומרים את דבר ד', ונושאים את שמו בעולם. אנו מממשים את הברית הזו בכל יום שאנו נאמנים לדבר ד' ושומרים את מצוותיו.

הימים האחרונים של השנה הם ההזדמנות הראויה לחזק את הברית הזו. חיזוק הברית צריך להיעשות במקום שהיא רפויה. יש מאמינים גדולים שהעצימו את המצוות שבין אדם למקום, והם אלה שצריכים לחזק את יסודות ה"מה ששנוי עליך אל תעשה לחברך" שבעולמם; יש מאמינים גדולים שהעצימו במשך השנה את עולמות הצדק החברתי והעולמות שבין אדם לחבירו, והם קרואים לחזק את שמירת השבת, הצניעות והכשרות שבהם. כל אחד צריך לתפור את חליפת השיקום המיוחדת לכבוד השנה החדשה, בדרכו שלו ובעולמו שלו.

אין כל סיבה שבעולם שזהות ציונית דתית ומעורבות חברתית עמוקה תהיה קשורה ברפיון בקיום מצוות שבין אדם למקום. אין כל סיבה שבעולם שלא להקפיד על לבישת ציצית, הפרשת חלה (ולא רק בטקס), זהירות משעטנז ותפילה בציבור. להפך, דווקא האמונה העמוקה המניעה את העולם הציוני-דתי שהוא הולך בדרכו של אברהם אבינו ושומר את דרך ד' לעשות צדקה ומשפט - היא זו שצריכה להעצים גם את הקריאה בשם ד' בתלמוד תורה ובקיום כל מצוות ד'. לא זו בלבד, אלא שניתן לומר שמדובר בתנאי הכרחי: המבקש לבשר בעולם את הבשורה המיוחדת של התורה, שהיא חיי תורה ועבודה במובן הרחב של מילה זו, מחויב להיות נאמן לשני הצדדים של משוואה זו. זכות גדולה היא להיות חלק מציבור מחויב לכלל ישראל, לשרות צבאי, לנקיות יחסית בענייני ממון, להתיישבות בארץ ישראל, לשרות לאומי, ליחס הולך ונעשה נכון יותר כלפי "אחרים" למיניהם. זכות עוד יותר גדולה היא להיות חלק מציבור זה כאשר הוא גם מוביל דרך בנאמנות לתלמוד תורה, לקיום מצוות, ולשמירה על כל חלקי השולחן ערוך.

לא רק מכוח אימת יום הדין אנו קרואים בימים אחרונים אלה של השנה לחדש את הברית עם הצדדים החלשים בנו. ראשי התיבות של חודש אלול מלמדים דווקא על חידוש שפת האהבה בינינו ובין ריבונו של עולם, ועל שמחה גדולה שיש בנו להיות חלק מהברית המופלאה הזו. בחידוש שפת האהבה אנו מעצימים את כל השלכות האהבה: חיבור ודביקות בריבונו של עולם, מימוש ההתחייבויות שלנו בברית הזו, ושמחה גדולה על הזכות להיות עמו של הקב"ה. המצוות אינן מהוות חובה בלבד, אלא גם כלי ביטוי עמוק של הקשר הקיים בינינו ובין בורא עולם ומשגיחו. אין מדובר רק ביציאת ידי חובת המצווה, אלא גם על יציאה ידי הזכות הגדולה לעשות את דבר ד' ולהיות מקושרים בו.

השחיקה שחלה בנו במשך השנה מקבלת עתה הזדמנות להתעורר מחדש, ולבטא את קדושתנו וייחודנו בקשת הגדולה של מצוות ד' - בין אדם למקום ובין אדם לחבירו. אין שום סיבה שבעולם שהאחד יהיה אחד על חשבון השני. להפך, אפשר דווקא ששני הצדדים כאחד יזינו האחד את השני, ואנו נהיה צדיקים יותר וזכאים יותר בנשיאת שם ד' בעולם. תהא השנה הבאה עלינו שנה של העצמת הנאמנות לברית זו ולאפשרות לבשר את הבשורה הגדולה לעם ישראל כולו.

 

 

בית המדרש