ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

אחריות חברתית

ע"י: הרב יובל שרלו

הרב שרלו מנתח את המשנה הראשונה של מסכת כתובות. ממשנה זו עולה קריאה עצומה של חכמים לגלות אחריות ציבורית על החברה הסובבת אותנו.

בתולה כתובתה מאתים ואלמנה מנה בתולה אלמנה גרושה וחלוצה מן האירוסין כתובתן מאתים ויש להן טענת בתולים הגיורת והשבויה והשפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד כתובתן מאתים ויש להן טענת בתולים (משנה כתובות דף ב עמוד א')

המשנה הראשונה במסכת כתובות היא דין דרבנן ואין על כך חולקים. אמנם היה אפשר לחשוב שזה דין דאורייתא אולם כפי שנראה מהבבלי וכך גם כותב התוספות במפורש הנימוק של הברכה מסיפור הבריאה הוא אסמכתא בעלמא.

שש השאלות על דין דרבנן

על פי דרך הלימוד של הישיבה כאשר נתקלים בדין דרבנן מעלים שש שאלות.

הראשונה היא מה היה המצב מדאורייתא אותה באו רבנן לשנות. התשובה לשאלה זו כאן פשוטה כאשר באופן עקרוני אין בעיה לשאת בתולה בכל יום בכפוף לדיני שבת וכדומה.

השאלה השנייה היא מה המוטיבציה של חכמים לשנות את המצב ומה הבעיה בדין דאורייתא. הבשורה בה נעסוק בשיעור טמונה בשאלה זו ולכן נשוב אליה בסוף הצגת ששת השאלות.

השאלה השלישית היא מאיזה תוקף באו חכמים ומהי סמכותם. במקרה שלנו זוהי שאלה פשוטה משום שהם לא מתנגשים ישירות עם דין התורה אלא סתם מנתבים את יום הקידושין.

השאלה הרביעית היא מהו המסלול בהם הם הולכים ומהו המנגנון. שאלה זו היא חלק מסוגיית הגמרא, והיא כמובן תלויה בתשובה לשאלה השניה.

השאלה החמישית אשר תמיד קשורה בשאלה השנייה היא כיצד גזירת חכמים פתרה את הבעיה שהצגנו בשאלה השנייה.

השאלה השישית שבסוגיה שלנו מאוד חשובה היא מה ההשלכות של דין הדרבנן החדש? שאלה זו משמעותית בסוגיה שלנו משום שיש נפקא מינות רבות לדין של המשנה.

מה המוטיבציה?

רש"י פיענח את המשנה ואמר שמה שהניע את חכמים הוא הרצון ליצור דינמיקה שתתמודד עם החשש של זנות. לאמור, הפניה המיידית לבית הדין נצרכת על מנת לעורר את שאלת הזנות ויוצרת קול וממילא יגיעו עדים והדין יתברר. לפי רש"י המשנה עוסקת בשפת האיסורים ומטרת התקנה היא לברר דינים של אשת איש וספק איסור. יוצא אפוא כי חז"ל הצמידו את החתונה לבית הדין משום שהם רצו לתקן את החברה מספקות איסורים.

לגבי השאלה החמישית, גזירת חכמים עקרונית אמורה לממש את רצון חכמים. יש לציין כי המהלך אותו מצייר רש"י די מורכב שהרי ייתכן שהבעל כלל לא יחשוד, או שלא יהיה איכפת לו, או שלא יבואו עדים ואז בכל אחד מהמקרים לא יצליחו בית דין לברר את מה שברצונם להשיג וממילא כל הגזירה לא תועיל.

***********

עד כה העיסוק היה במשנה הראשונה במסכת כתובות אולם כעת בשיעור המוסר עלינו לשאול את עצמנו מה אנו לוקחים מכאן? אנו רואים כאן מוטיבציה של חכמים לבוא ולחשוף מקומות שייתכן שיש איסורי עריות. במבט ראשונה אנו רואים כאן תופעה ייחודית משום שלא מצינו שחכמים מחפשים בנרות אחר כשרות, אחר דיני שבת וכדומה.

יוצא מהמשנה כי חכמים תפסו את תפקידם ומהותם כאחראיים בתחום העריות על תופעת הזנות ואשת איש. השאלה העמוקה העולה מכך היא מה האחריות שלנו ביחס לתופעות המתקיימות בחברה. האם חובה עלינו לתור אחרי עוולות השוררות בחברה?

נראה כי בימינו כולם חיים תחת הסלוגן המעוות 'איש באמונתו יחיה' (על אף שבכלל אין פסוק כזה) כאילו כל אחד חי סביב הד' אמות שלו והצלחת של האחרים היא מחוץ לתחום. נפשית אנו קרובים לתפיסה זו ומתמקדים בחצר שלנו בכדי שנוכל לעמוד מול הקב"ה ביושרה מבלי להתעסק בחורים האפלים של הזולת. אנו מפתחים פעמים רבות מעין ענווה האומרת שיש לנו מספיק עיוותים משלנו כך שאנו לא צריכים להתעסק עם אחרים.

לא תעמוד על דם רעך!

התורה לא מקבלת את העמדה האינסטינקטיבית הזו ודורשת מהאדם אחריות חברתית. החל מהצלת העשוק מיד עושקו וכלה במשנה שמציגה חיפוש ותיקון איסורי עריות. לא בלבד שמחובתנו להתערב תחת הכותרת 'לא תוכל להתעלם' אלא גם ליזום פעולות מניעה של הפקרות ואיסורים.

המשנה יוצאת כנגד המצב המקובל היום בו כל אחד עסוק רק בעצמו, ודורשת לקום ולמחות. כל אחד מאיתנו צריך לשאול את עצמו לא רק מי הוא ומהי רמתו הרוחנית האישית בבחינת קשוט עצמך, אלא גם לשאול את עצמו מהי מידת האחריות שלו ביחס למשפחה, לישיבה, למדינה ולעולם. אנו נתונים במציאות ציבורית כללית עם שלל חסרונות אשר יכולים לבוא לידי פתרון רק באמצעות אנשים המסוגלים להתרומם מעל לד' אמותיהם. המשנה אליבא דרש"י קוראת לנו לקחת אחריות גם על הסובב אותנו ולקדם גם את המציאות הציבורית.

זהו סיכום שיעור שהועבר על ידי הרב. הרב עבר על הסיכום. הסיכום באחריות הכותב

 

 

בית המדרש