ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

בחירת מקום מגורי לוט ומשמעותה

ע"י: הרב יובל שרלו

הרב שרלו לומד לקחים מסוגיית בחירתו של לוט היכן יישב הוא והיכן אברהם אבינו

החלטה קשה עמדה בפני לוט בבואו לבחור לו מקום מגורים. אברהם אבינו הציע לו חלוקה של ארץ ישראל: "אם השמאל (כלומר: תלך לצפון) ואימינה (אני אבחר בדרום), ואם הימין ואשמאילה". מדובר בחלוקה הוגנת בין שניים היורשים את הארץ, והתייחסות של אברהם אבינו ללוט כאחד מצאצאיו, וכמי שזוכה בחלק מארץ ישראל הגרעינית. מנגד, עמדה ככר הירדן שכולה משקה. אף שארץ ישראל ארץ טובה היא, ובספר דברים אנו למדים הרבה מאוד משבחיה – ככר הירדן לפני ההשחתה טובה הימנה, והיא כולה משקה.

אולם לככר הירדן יש גם חסרונות. החיסרון הבולט הוא זה שהתורה מדברת עליו: "ואנשי סדום רעים וחטאים לד' מאוד". מדובר בחברה לא מוסרית, אשר סגרה את שעריה בפני אלה הנזקקים לה. טוב המקום והשפע גרם לתושביה להדיר מהמקום את כל מבקשי העזרה והסיוע. "מעשה סדום" בראש ובראשונה הוא זה. הנביא יחזקאל מתמצת את הדברים בבהירות רבה: " הנה זה היה עוון סדום אחותך: גאון שבעת לחם ושלוות השקט היה לה ולבנותיה, ויד עני ואביון לא החזיקה". המקום הטוב מבחינה גיאוגרפית נוצל להתנהגות מושחתת מבחינה חברתית. הישוב העשיר, שבע הלחם ונהנה משלוות המקום נעל את ביתו מפני יד עני ואביון. חיסרון נוסף של בחירת מגורים בסדום היא ההתנתקות מאברהם אבינו. לוט מקיים בכך את הצעת אברהם "הפרד נא מעלי" בצורה הרבה יותר חריפה מהדברים המקוריים. הוא נוסע מקדם, ולדברי רש"י בפעולה זו הסיע עצמו מקדמונו של עולם. בפעולה זו הוא מרחיק את עצמו מכל מה שאברהם אבינו מבשר בעולם, ומתיישב במקום שבו אנשים רעים וחטאים לד' מאוד.

חטא בחירתו של לוט יש בו משמעויות לדורות. ראשונה במשמעויות היא ההתלבטות בה אנו עצמנו מתלבטים לא פעם – היכן לגור. התורה מלמדת בפרשה זו כי מקום המגורים צריך להיבחר לא רק לפי טוב הארץ ומקומה (גם אברהם אבינו זכה בארץ טובה), אלא לאור יסודות מוסריים של החברה הגרה בתוכה. היסודות המוסריים נמדדים בראש ובראשונה בשאלה האם זו חברה המחזיקה יד עני ואביון. זו החברה הראויה, וכל חברה שסוגרת את עצמה, כדי לשמור על נכסיה בצורה קנאית, ולא לאפשר לאחרים להתברך ולו במעט מהמקום המיוחד הזה היא חברה שלא ראוי לדור בתוכה. פתיחת הלב והבית היא היא הקריטריון היסודי למקום מגורים.

שניה במשמעות היא המאבק, שיגיע לשיא בפרשת השבוע הבאה, במקום בו אין מתייחסים כראוי למי שזקוק באמת. תרבות ההסתגרות במקום השפע, וחקיקת החוקים שנועדו לשמר את הבעלות האקסקלוסיבית על המקום הזה – מהווה השמטת ההצדקה המוסרית לעצם קיום המקום, והפיכת סדום בוא תבוא בהמשך ספר בראשית. על עובדה זו צריך להסתכל לא רק במבט האישי, אלא גם במבנה החברה. בעיקר בימים האלה, בה אנו מדברים ב"מחאה החברתית", ומבינים כי מחאה לעצמה אין בה ערך, והיא צריכה להוביל מתנועת מחאה לתנועת תיקון גדולה – מתברר לנו שחלק מהתיקון צריך להיעשות במאבק כנגד מעשי סדום שלפעמים נמצאים בחברתנו. התורה אינה מנהלת מאבק נגד העובדה שיש מקומות טובים יותר, ושמותר לגור בהם ולמצוא בהם את האושר. התורה מנהלת מאבק נגד "ויד עני ואביון לא החזיקה", לאמור: על תוכנית ההתנתקות של "סדום" לסוגיה השונים, מהמחויבות העמוקה לאלה שנזקקים לעזרה כדי לעמוד במשימה הקשה. אל נא נהי כלוט אלא נבין כי דווקא מכוח הטוב והשפע שאנו זוכים בו אנו נעשים מחויבים יותר לאפשר לאחרים להתקיים בכבוד ולממש את האפשרויות הטמונות בהם בחייהם העתידיים.

המאמר יתפרסם בעלון 'שבתון' לשבת פרשת לך-לך

 

 

בית המדרש