ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

למה לדון בעובדי קבלן ולא בפינוי מאחזים?

ע"י: הרב יובל שרלו

מדוע העיסוק בשאלת עובדי הקבלן חשוב ומרכזי יותר משאלת פינוי מאחזים? על כך בתשובה הבאה

שלום לרב שרלו היקר

אני מצטערת אם תהיה במכתב שלי קצת ביקורת כי היא נעשית יותר ממקום של שאלה ולא ממקום של ביקורת על כבוד הרב חס ושלום.

הייתי בשיעור המקסים שלך על עובדי קבלן  (לשמיעת השיעור) שהיה לזכר צורית ירון. השיעור ממש פתח לי את העיניים ל"שפות" כמו שקראת לזה שהיהדות מתמודדת עם נושאים מהסוג הזה ואני אקח את זה ממש לחיים. אבל כשחזרתי למקום שאני גרה בו וסיפרתי לחברים ולחברות את זה חטפתי ביקורת קשה עליך. אמרו לי "עכשיו בשעה שמורידים מאחזים והם בסכנה הוא מדבר אתנו על לוקסוס של מאבק של עובדי קבלן" או "השמאלני הזה עוד פעם הולך לדבר בשיעורים בתורה על נושאים כאלה ולא משתתף במלחמה שאנו עושים נגד מי שבא לפנות אותנו" ועוד כל מיני דברים כאלה. ומישהי גם אמרה "לפחות הוא היה מדבר על צניעות".

היה קשה לי לענות להם כי בעצם הנושא הכי חשוב שעומד עכשיו על הפרק הוא העתיד שלנו בארץ ישראל ואולי באמת השיעור היה צריך להיות כזה שיעור שקורא לכל אחד להילחם על ארץ ישראל ולא להסכים בשום פנים ואופן שיגרשו 200 (!!) משפחות מהמצווה החשובה הזאת של ארץ ישראל.

סליחה אם הדברים שלי נשמעו ביקורת, אבל זה מאוד חשוב לי לדעת.

 תודה וסליחה

 

תשובה

שלום וברכה

אני מודה לך מאוד על מכתבך.

לא הייתה שום סיבה שבעולם שתתנצלי כל כך הרבה במכתב שמא יש בו ביקורת. ביקורת היא דבר חשוב מאוד, ואת חייבת להיות נאמנה לחיים שלך בעצמך, ולשפוט דברים שנראים לך, ואם יש לך ביקורת – להביע אותה בדרך הראויה כפי שעשית. לא זו בלבד, אלא שאת עושה לי שרות גדול בביקורת הזו, שכן היא אכן מחייבת אותי לבחון את דרכי, ולבדוק שמא באמת לא נהגתי כשורה ואני צריך לשנות את דרכי. הרבה טעויות בחיי תיקנתי בשל העובדה שביקרו את מעשיי או את עמדתי, ואני אסיר תודה למי שמעלה דברי ביקורת שמאפשרים לי או לאמץ אותם ולהשתנות, או לדחות אותם ולהתחזק בעמדתי. "טוב לשמוע גערת חכם מאיש שומע שיר כסילים". לא היה גם צורך במכתב אישי ולא באתר, כי מדובר בשיעור פומבי שנתתי, ועל כן אני חייב לעמוד בביקורת ציבורית.

לפני שאענה לך אחריף את השאלה שאת שואלת: סוגיית המאחזים אינה סוגיה הנוגעת רק לענייני ארץ ישראל. היא סוגיה גם חברתית, הנוגעת לחייהם של אותם 200 משפחות ואולי חס ושלום יותר. הם יזרקו מבתיהם, ולא יהיה להם לאן ללכת, בשל העובדה שהם אפילו לא יזכו לעזרה של המדינה כפי שבסופו של דבר זכו תושבי גוש קטיף למחצה שליש ורביע. מדובר במשפחות צעירות שרובן עלו למקום ההתיישבות בתום לב, בתחושה עמוקה של שליחות עם ישראל, בסיוע ממשי של השלטונות בפריצת דרכים ובניית תשתיות, והם תמצאנה את עצמן זרוקות ברחוב. זהו דבר נורא, ולו רק בשל העובדה הזו יש צורך להיאבק בהחלטת הפינוי, ובד בבד עמדתי הידועה משכבר הימים היא לקרוא למשפחות אלה למצוא את הדרכים כדי לפתור גם את הבעיה האנושית. אני גם קורא להנהגת המאחזים להבין כי אם כלו כל הקיצין צריך להסכים להצעות השונות בדבר חיזוק התיישבות קיימת דווקא על ידי משפחות יקרות אלו, ובכך הן למצות את מקסימום הטוב האפשרי, והן לדאוג לאנשים עצמם ולא להפקירם, כפי שהופקרו משפחות במקרים קודמים. את עמדתי זו כתבתי כבר לפני זמן רב, יותר משלוש שנים. אולם לא זה הנושא שאני דן בו במכתב התשובה אלייך, אלא רק מדגיש את הצורך בהתגייסות של כולנו גם למען ארץ ישראל וגם למען אנשים יקרים כאלה.

ואף על פי כן עובדי קבלן.

עובדי קבלן היא חרפה אנושית והיהודית בעולמנו. היא לא נוגעת ל200 משפחות אלא למאות אלפי משפחות; היא נוגעת במקום הכואב ביותר של האדם – יכולתו להביא לחם לביתו; היא נוגעת בחוליות החלשות ביותר בחברה, ונציין רק שרוב עובדי הקבלן הם למעשה עובדות הקבלן; היא יוצרת מציאות בה שני המפרנסים של המשפחה עובדים, ואין מספיק כדי לקיים את המשפחה; חייהם של עובדי הקבלן תלויים מנגד, ואין להם שום ביטחון תעסוקתי, והם מפוטרים כדי שלא יקבלו קביעות, ומגויסים מחדש כעובדים זמניים; העתיד שלהם לוט בערפל, כי הזכויות הפנסיוניות שלהם לא נשמרים; אין להם מעמד אישי במקום שהם עובדים בו, והם לא חלק משמחות המפעל והצלחותיו היא נוגעת בכבוד הבריות, בזהות העצמית של הורים מול ילדיהם, ובחוסן המשפחות, ועוד ועוד. ומהכיוון הכלל- ישראלי: היא מכתימה אותנו בעוול נורא; היא משמיטה את הקרקע מתחת לרעיון המדינה היהודית והליכה בדרכי אבות.

אני מתקשה לקרוא את פרשת השבוע, בה מוצגת דמותו של אברהם אבינו כמי ששמר את דרך ד' לעשות צדקה ומשפט, מתוך עמדה עמוקה של רצון להלך בדרכם של האבות – ולשתוק על העוול הנורא הזה, ועוד יותר – על השתיקה שלנו מול העוול הנורא הזה; אני מתקשה ללמד נביאים בישיבה ולחזות בשומרים והמנקות והמבשלות והנהגים והמרצות באוניברסיטה במעמד זה; אני מתקשה ללמד בישיבה סוגיות הנוגעות לצדקה ובעיקר למעלה השמינית שבה, לשכירת פועלים, ל"ומבשר לא תתעלם",  "ביומו תתן שכרו" ועוד עניינים רבים אחרים – ולראות כיצד אנו דורסים יסודות אלה; ועוד ועוד. בד בבד השאלה מורכבת ולא פשוטה, ואני נוטה לברוח מהעמדה הפופוליסטית. יש היגיון בהוצאת נושאים שונים לקבלנים; לו הייתה אכיפה ראויה – היה אפשר לשמור ולטפח את מעמד עובדי הקבלן כראוי וכדו'. על כן העברתי את השיעור המורכב הזה, כדי להבין עד כמה הנושא לא פשוט ומסובך, ומאידך גיסא – עד כמה אנחנו חייבים להעמיד אותו במקום הראוי לו.

השיעור שלי נקבע זמן רב קודם לכן. הוא לא היה קשור לשביתה של ההסתדרות. אני לא יודע לומר דבר על המניעים של ההסתדרות, על הפוליטיקה, על הציניות וכדו'. לא זו בלבד, אלא שלמיטב הבנתי ההסתדרות עצמה היא אחת הסיבות העיקריות לקיומם של עובדי הקבלן, ויש הרבה צביעות בעבודה שלה. אולם כל זה הוא לא רלוונטי לנושא עצמו, ולמיקומו בסדר הנושאים הרוחניים והמוסריים שלנו. בכלל, העובדה ש"שמאלנים" עוסקים בנושא מסוים אינה פוסלת אותו כלל וכלל. יש להתייחס לכל נושא לפי מה שהוא, ולא לפי נושאים שהם לא ממין העניין.

אני מאמין גם שלא תהיה לנו זכות על ארץ ישראל אם היא תהיה ארץ של עוולה. הדבר הזה נכון גם במישורים הריאליים – כושר העמידה שלנו מותנה בשאלות הצדק החברתי לא פחות מאשר ההתיישבות או הצבא, אך בעיקר במישורים הדתיים והאמוניים שלנו. אנו נאבקים על ארץ ישראל בעיקר מכוח אמונתנו הדתית והרוחנית, ואי אפשר שנשמיט את הקומה הראשונה שלה, והיא הליכה בדרך ד' לעשות צדקה ומשפט. על כן, מכל הנושאים שבעולם שיש להעביר עליהם שיעור, בחרתי את הנושא הזה. הוא החשוב ביותר בעיניי לא רק מבחינה ציבורית אלא גם מבחינה תורנית. הנושא מעסיק אותי יותר בבית המדרש ובפחות ברחובה של עיר; מהי התרומה של התורה לעיצוב פני החברה בדרך של צדקה ומשפט ? מהם הכלים ההלכתיים או האגדתיים בהם אנו לומדים את עמדת התורה בנושא עובדי הקבלן, או בכל נושא אחר ? האם יש עמדה לתורה, ומהי ? כל זה גם כלימוד תורה לשמה, אך גם מתוך אמונה תורנית עמוקה שזו המשמעות העיקרית של התורה: תיקון פני העולם במלכות שד-י. מלכות ד' נוגעת בנושאים רבים. בוודאי שהיא קשורה בארץ ישראל, בצניעות, או בכל נושא אחר, אולם אנחנו חייבים להבין כי בראש ובראשונה היא מותנית בהליכה בדרך אבות ובעשיית צדקה ומשפט. "ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה".

 כל טוב ותודה לך

 

 

 

בית המדרש