ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

בעקבות פרשת קצב-מה לעשות ששומעים על אישום בתחום המיני?

ע"י: הרב יובל שרלו

הרב שרלו מסביר מתי דיבור על אישום הוא לשון הרע ומתי הרחקה מסכנה. לקחים מפרשת קצב

שאלה:

שלום לרב הצדיק
פרשת קצב מאוד מבלבלת אותי ואני לא יודעת כל כך מה לעשות. שהיא התחילה אמרו לי רבנים שהוא צדיק ועכשיו הוא הורשע ויש לי עוד שאלות על הנושא הזה. אבל אני רוצה לא לדבר על רבנים ולא לדבר על כל מיני דברים כאלה אלא רק לדעת מה אני צריכה לעשות עקרונית עכשיו שיש לשון הרע על מישהו שהוא התקיף מינית ואני לא יכולה לקבל לשון הרע וגם לא יכולה להתעלם כי יכול להיות שזה כן נכון דווקא אז מה ההלכה אומרת לעשות.
תודה רבה וסליחה אם השאלה שטותית.

 

תשובה:

השאלה מאוד מאוד לא שטותית. היא כבדת משקל, ונוגעת באחד הנושאים הכי חמורים שיש בתורה. אני מצרף לך דברים שכתבתי בתחילת הפרשה אך לא פורסמו מסיבות שונות כנגד מאמר מערכת שטען שעושים לקצב שפיכות דמים.

דבר המערכת על פרשת הנשיא קצב היה במקום. כל כך הרבה לשון הרע והלבנת פנים נעשו בפרשה זו, כדי שתקום צעקה גדולה על האפשרות שמדובר בשפיכות דמים. ברם, דבר מערכת זו לא היה שלם, ובשל כך הוא לא כיוון להלכה. הוא לא היה שלם בשל העובדה שבד בבד עם החובה להימנע מרכילות, לשון הרע והלבנת פנים עומדת חובה חד משמעית שכזו הן כלפי הנשים המתלוננות שייתכן והן הצודקות, והדברים הנאמרים עליהן פוגעים לא פחות. אף לא אחד מאתנו יודע מהן העובדות, ועל כן לא ניתן לומר דבר מה עובדתי משמעותי. לא זו בלבד, אלא שקיימת גם חובה אחרת והיא ''ובערת הרע מקרבך''. דיני לשון הרע ואיסור שפיכות דמו של אדם בהלבנת פניו לא נועדו לתת פרס לנבל, ולא נועדו למנוע אפשרות של התמודדות עם הרוע.
ההלכה גם לא חייבה להמתין עד לפסק דין סופי של בית משפט. לו זה היה כך הדבר היה מונע ביעור הרע – שוו בנפשכם שבאחד המוסדות היו מתלוננות ארבע בנות על רב הנוהג עמן שלא כשורה ופוגע בתומתן – איך היינו מנווטים בין הזהירות בכבודו ובהלבנת פניו ובין החובה להגן על בנותינו ? האם היינו קובעים להלכה כי עד שהוא לא יורשע באופן סופי הוא ימשיך ללמד כרגיל ? האם היינו מוציאים מכתב תמיכה בו ? האם היינו נמנעים מלהתמודד עם הבעיה ?
ההלכה הגאונית מצאה כדרכה את היחס הנכון: ''מיחש ליה מבעי'' (נדה סא ע''א), לאמור: אסור באיסור חמור להתייחס לתלונות כאל עובדות ולהרשיע את האדם, אולם יש לחשוש שמא הן נכונות. חשש זה, לפי רמתו וחומרתו, מאפשר כאשר מדובר בחשש מוצדק לתבוע השעיה, נבצרות זמנית או אפילו התפטרות. כל אלה אינן הפללה, ומכוחן אסור להעניש את האדם, אולם חזקת החפות אינה עומדת לו בהקשר של המשך התפקיד הציבורי. אני מבקש להדגיש כי איני קובע שבמקרה בו אנו עוסקים – נשיא המדינה – אכן מדובר בעוצמת תלונות כאלה, שכן איני יודע את העובדות, אולם האפשרות קיימת.
בכלל יש להתרגל כי בענייני הלכה כמו גם בהרבה עניינים אחרים בדרך כלל ''אין לך דבר שאין הקיצוניות מזיקתו''. יש בנו קיצוניות קנאית מבורכת בהלכות לשון הרע ואיסור הלבנת פנים, ומנגד חייבת להיות ניצבת קיצוניות קנאית מבורכת לבער את הרע מתוכנו, והדרך הראויה היא לצעוד בשני הקצוות גם יחד, וזו גם הדרך בה ראוי לצעוד בפרשה המכאיבה של נשיא המדינה.
כל טוב ושלא נדע

אני מדגיש שכעת ברורות העובדות וברור, לצערי שהוא פשע, כל זה נכתב לפני הדין ובתחילת הפרשה 

 

 

בית המדרש