ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

מה דעתי על חוק לשון הרע שעבר בכנסת?

ע"י: הרב יובל שרלו

האם חוק לשון הרע שעבר בקריאה ראשונה בכנסת הוא חוק טוב? מה עמדת ההלכה בנוגע לפגיעה בשמו הטוב של אדם? על כך בתשובה הבאה

שאלה:

שלום לרב שרלו היקר

שמעתי בתקשורת כי רבנים תומכים בחוק לשון הרע החדש שמכנים אותו חוק ההשתקה.

אני מאוד מאוד מעריכה את דעתך ורוצה לדעת האם זו עמדת ההלכה גם לפי התפיסה שלך.

תודה רבה רבה

 

תשובה

שלום וברכה

קודם לדיון אני מבקש לציין את השערורייה בכינוי חוק זה בשם "חוק ההשתקה". זהו ניצול לא הוגן של כוח התקשורת להסתה. החוק מטפל באמת בנושא רגיש מאוד, והתקשורת כנוגעת בדבר אינה רשאית לכנות אותו בשם אחר מאשר מגמתו. כפי שתראי בהמשך, עמדתי היא שהחוק במתכונתו אינו חוק ראוי והוא צריך להיות מצומצם יותר, ואולם אני מוחה על ניצול הכוח התקשורתי כדי להילחם נגדו בצורה לא עניינית. את הטיעונים צריך להעלות, ולא להכתיר בשמות את הדברים.

א.      איסור לשון הרע הוא מהחמורים ביותר הקיימים בהלכה. דברי הרמב"ם "אמרו חכמים: שלש עבירות נפרעין מן האדם בעולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא: עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים, ולשון הרע כנגד כולם;  ועוד אמרו חכמים כל המספר בלשון הרע כאילו כופר בעיקר" מדגימים זאת. בצורה החזקה ביותר. חופש הביטוי אינו מהווה בסיס לחופש ההשתלחות ולחופש אמירת הדברים הרעים כלפי בני אדם. יש לזכור כי עמדת ההלכה היא בשורה גדולה בנושא זה, והיא אוסרת לומר לשון הרע על בני אדם גם אם הדברים אמת, כאמור ברמב"ם: "יש עוון גדול מזה עד מאד והוא בכלל לאו זה והוא לשון הרע והוא המספר בגנות חבירו אע"פ שאומר אמת

ב.      הנושא העומד על הפרק אינו רק האיסור בתחומי בין אדם למקום אלא גם בתחומי בין אדם לחברו. קשה למצוא פגיעה חמורה יותר מאשר פגיעה בשמו הטוב של האדם, שהוא נכסו העיקרי. חובה מוסרית עלינו להגן על היחיד הנפגע מפני עריצות תקשורתית. חשוב להדגיש שוב כי בניגוד לעמדה המקובלת – גם שליחי ציבור צריכים להיות מוגנים מפני השתלחות ובוודאי כשהיא ללא בסיס, והתורה אף אמרה "ונשיא בעמך לא תאור". נראה לי כי התקשורת אינה זהירה דיה בתחומים אלה, והיא מזדרזת מאוד לפגוע בבני אדם.

ג.       אולם המסקנה כי הלכות אלו למעשה חותרות לביטולה של התקשורת ולחוסר יכולתה למלא את שליחותה היא טעות חמורה, שיכולה לעלות לנו מחיר נורא. בכלל צריך לדעת כי מציאות מורכבת ראויה לתורה מורכבת ועמוקה, וזה גם המצב במקרה הזה.

ד.      מול הלכות לשון הרע והאיסור המחמיר של הלבנת פנים עומדות הלכות מרכזיות לא פחות, כמו "ובערת הרע מקרבך", "לא תעמוד על דם רעך" וכדו'. תקשורת חופשית היא חלק בלתי נפרד מהמאבקים הבלתי מתפשרים בעוול, ויכולת החברה להיות חברת צדק. לא זה המקום להרחיב ולבאר מפני מה לא ניתן למצות את תפקיד המלחמה בעוול במערכת המשפט, ונזכיר רק את העובדה הפשוטה שבלי התקשורת אין גם כלי לבקר את מערכת המשפט עצמה. לתקשורת שליחות חיונית בקיומה של חברה, ביכולת הבחירה, בהתקדמות האתית של החברה, ובקיומו של דיון חופשי ופתוח. אפשר להאריך עוד בחשיבותה ומרכזיותה של התקשורת החופשית.

ה.      על כן, כל עמדה הלכתית בנושא זה חייבת לשקלל את שני הצדדים של המשוואה – איסורי לשון הרע והפגיעה הנוראה שהם מחוללים והצורך ההלכתי והחברתי בקיומה של תקשורת חופשית – ולהילחם לטובת שניהם. המבחן הגדול הוא בראש ובראשונה האם אנו נאבקים גם למען חופש הדיבור והביטוי של מי שאין אנו מסכימים עימו, והאם אנו נזהרים מלשון הרע גם כלפי יריבינו. רק כשאנו עושים זאת אנו יכולים לטעון טענות אמת במאבק למען שני היסודות האלה, ובדרך אחרת מדובר במניפולציה. הדברים נכונים גם לגבי "ונשיא בעמך לא תאר" ואנחנו חייבים לקבל על עצמנו לנהוג כך גם כלפי מנהיגות שמדיניותה שונה משלנו, שאם לא כן אנחנו לא זכאים לטעון טיעונים אמיתיים. למותר לציין כי כלי תקשורת דתיים מחויבים בעקרונות אלה, ואני סובר שלא יהיה זה נכון לומר שהם עומדים בהם.

ו.         קשה מאוד לכמת את השקלול הנכון בשקלים – האם 50,000 הוא הסכום הנכון המבטא את המפגש בין שני העקרונות או 300,000; נראה לי כי אם הטיעון הוא ש 300,000 הוא סכום דרקוני שירחיק את התקשורת ממילוי ייעודה – צריך להתנגד לכך. סכום מופרז עלול להביא להכרעות תקשורתיות שלא לטפל בנושאים מסוימים, ואנחנו כחברה נימצא נפגעים מכך.  אולם נראה לי ש 50,000 הוא סכום נמוך מידי, שאינו מבטא דיו את המחיר הכבד שהמושמץ משלם. ועל כן מטבע הדברים צריך למצוא סכום ביניים שיבטא את שני העקרונות כאחד. הדבר נכון גם לגבי המרכיבים האחרים של החוק, כמו אורך זכות התגובה או חובת הוכחת הנזק.

ז.       בד בבד, אני חושב שלא החוק הוא המנגנון הנכון להתמודד עם שאלות אלו. בידוע גם ההלכה אינה מתמודדת עם לשון הרע בכלים של סנקציות: לשון הרע הוא לאו שאין בו מעשה, והמבייש בדברים אינו נחשב בושת שעליה יש תשלומים מן התורה. אמנם, לאורך הדורות אנו מוצאים גם פיצוי על לשון הרע (ראו רא"ש בבא קמא ח, טו), אבל לא זה המקום המרכזי בו צריך להתמודד עם עוולות התקשורת. המקום צריך להיות התקנונים האתיים, רשות הרבים הציבורית, הדיון החופשי, ובעיקר מרד הצרכנים כלפי תקשורת לא הוגנת ולא ראויה. זו הסיבה שהצטרפתי לנשיאות מועצת העיתונות – הן בשל חשיבות הנושא, והן בשל הרצון להשפיע על דמותה של התקשורת.

ח.      בסופו של דבר, צריך לכמת את הדברים. אני תומך בכך שהסכום לפיצוי יעלה במעט, כדי לבטא את הסלידה מהפקרות תקשורתית וכדי להגן על הנפגעים מפני עוולות, אולם לא לסכום כה גבוה, וזאת כדי לבטא את החשיבות הגדולה של תקשורת, והזהירות שלא להביא אותה לבריחה מטיפול בבעיות כואבות בשל פחד מהפסדים. סכום של כ 150,000 ₪ יבטא כיום את שני ההיבטים. בנוסף לכך, בפועל צריך להיות צורך בהוכחת נזק, ובמקביל בנתינת אפשרות תגובה ראויה. אולם ביסודו של דבר אני חושב שהדבר הנכון הוא להירתם באופן מתמיד למאבק בלשון הרע בשדה הציבורי והאתי מחד גיסא, ומאידך גיסא לראות משימה ראויה בקידומה של תקשורת חופשית המבערת את הרע מישראל ואינה יוצרת רע אחר במקומו.

ט.      נראה לי כי קשה למצוא נושא בו תורת ישראל יכולה להשפיע על החברה הישראלית ברגישות ההלכתית לשני צדדי המטבע מאשר נושא לשון הרע, וזו גם צריכה להיות אחת השליחויות הגדולות שלה. בשעה שאנו עוסקים בנושאים שוליים אחרים אנו ממשיכים להפוך את התורה ללא רלוונטית לציבוריות הישראלית, ומועלים בתפקידנו. את כל זה נוכל לעשות אם נשקיע את מאמצנו הציבוריים במקומות בעלי המשמעות העמוקה ביותר לחברה, וזאת רק אם נהיה ראויים לכך, לאמור: נגן על כבודם של יריבנו ונימנע מלשון הרע עליהם באותה מידה שאנו עושים על זו שלנו, ונגן על זכותם לבוא לידי ביטוי ולא נראה כל הזמן את עצמנו כנפגעים היחידים.

 

השיעור ביום חמישי הקרוב במסגרת בית המדרש הקהילתי יעסוק בנושא זה.

בית המדרש הקהילתי ליום חמישי הקרוב

 

כל טוב

 

 

בית המדרש