ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

מדוע איני מגיב לסוגיות בנושאי הצניעות שעולות על הפרק?

ע"י: הרב יובל שרלו

במכתב לבוגרי הישיבה מסביר הרב שרלו מדוע אינו מגיב לסוגיות הצניעות הרבות שעולות מדי יום בתקשורת סביב קול אישה בצבא,הוצאת תמונות הנשים מכטיסי האד"י ועוד

לאחי ורעי, ממשיכי דרכה של הישיבה

בימים האחרונים ישנו זרזיף דק של פניות מצד בוגרי הישיבה בשאלות קשות על המתרחש כעת בעולם הרבני, ועל כך שקולה של הישיבה אינו נשמע בעוצמה בו הדברים ראויים להישמע. אפרוש בפניכם את תפיסת עולמי, ואני מתנצל כי בסופו של דבר לא אשנה את הדרך.

 

א.      זה כבר שנים רבות איני כותב מאמרי נגד. מניסיוני למדתי כי הכתיבה נגד מועילה אולי ליצירת תסיסה ציבורית, אך היא בדרך כלל מביאה לתוצאות הפוכות, ומצלקת את כל העוסקים בה. אנחנו הרבנים אינם צריכים להופיע בזירת ההתגוששות הציבורית, ולספק לקהל את ההנאה ממאבקים ומלחמות. איני שותק, ואת עמדתי אני מביע בצורה הפשוטה ביותר. על עמדתי העקרונית תוכלו לקרוא במכתבים הקודמים ששלחתי על הנושא, הן על הפסיקה בצבא (http://www.ypt.co.il/show.asp?id=46397) ועל החשיבות לנקוט בקו מינימום בציבוריות הצבאית ומקסימום באישיות הפרטית, הן על פקודת השילוב הראוי שאנו צריכים לדבוק בה ולהמשיך את החזון שיש בה המאפשר שרות משותף בצבא (http://www.kipa.co.il/now/46212.html), והן על ההשתתפות בטקסים צבאיים רשמיים גם אם מופיעה שם זמרת (http://ypt.co.il/show.asp?id=46460;) מכוח סוגיית הנאה הבאה לו לאדם בעל כורחו, והחשיבות העליונה של השרות המשותף, בלי לצאת או לשים אטמי אוזניים. בניגוד לאמצעי התקשורת, בהם כדי להיות קיים צריך לצאת עם הצהרה חדשה כל פעם, עולם בית המדרש הוא עולם בו מתייחסים ברצינות לדעות הנאמרות, ובו ניתן לחזור אל דברים קודמים ולראות את העמדה הקשורה בהם. על כן, הביקורת שלכם על שתיקתי היא מובנת לי, אולם איני חושב שאשנה את דרכי.

ב.      מעבר לכך, אני חש במצוקה קשה מעצם העובדה שעיקר העיסוק התורני הרבני הוא בתחומי הצניעות (בהנחה שזו צניעות, ואתייחס לכך בהמשך). עולמי קשור מאוד בנושאי הצניעות, אולם לא פחות מכך בנושאי לשון הרע והלבנת פנים, בית המשפט העליון (http://www.ypt.co.il/show.asp?id=47480), מסורבות הגט ומסורבי הגט, המאבקים החברתיים (http://www.ypt.co.il/show.asp?id=46054), הסביבה והקיימות, שבת ממלכתית במדינת ישראל, היחס המחפיר לגרים, נושאי אתיקה מרכזיים (http://www.ypt.co.il/show.asp?id=46183) ועוד ועוד. גם במישור הפרטי אני מבקש שנדגיש את עיסוקנו בתחום תלמוד תורה, עבודת המידות, הדביקות בריבונו של עולם, מסילת הישרים ומוסר אביך.  סהדי במרומים, שמתוך מאות ואולי אלפי שאלות באתר השו"ת במורשת וכיפה העוסקים בנושאי עריות אני מפרסם פחות מחמשה אחוזים של השאלות, בעיקר בשל הרצון שלא למקד את העיסוק הרבני בנושאים אלה. הדבר נובע בין בשל האחריות למכלול התורה כולה, ובין בשל האחריות לצניעות עצמה. על כן, אני נרתע מאוד מלהכניס את ידי לקלחת הדיון הציבורי המתרחש כעת.

ג.       נקודת המוצא שלי היא בראש ובראשונה התורה. עוד לפני השאלה הנוגעת ליכולת הציבורית שלנו להיות חלק מכלל ישראל צריך לדון, כפי שתמיד למדנו בישיבה, בעמדת התורה עצמה. הטענה כי לאור התורה אסור שתהיינה תמונות של נשים על פרסומים של כרטיס אד"י, אסור שנשים תהיינה חלק ממזכירות ישוב, אסור שנשים תרצנה בפני גברים, אסור שנשים תשתתפנה בבחירת דיינים או כל נושא מכיוון זה – נראית בעיני כעמדה שאינה מכוונת להלכה. זו הסיבה העיקרית שאני חושב אחרת, ומכוחה אני גם פוסק אחרת לשואלים.אולם לא זו בלבד, אלא שהיא גם מסוכנת מאוד.

ד.      היא מסוכנת מאוד בשל שני עניינים. העניין הראשון הוא הצניעות עצמה. הצניעות אינה יוצאת מבורכת מתוך העמדה כי יש להתייחס לנשים כאל איום, ולראות בהן גוף בלבד. כל איסור מבטא למעשה את העמדה כי אכן יש להתייחס לנשים ככאלה, וממילא כל מפגש עם נשים הופך להיות איום נורא על טהרת האדם. זוהי נבואה שמגשימה את עצמה. טוב יהיה אם דווקא נפסיק להתייחס כך אל נשים. מעבר לכך, האחריות על הצניעות אינה מוטלת על הנשים בלבד. היא מוטלת על תודעת האדם, ועל תהליכים פנימיים שצריכים להתרחש בו ובתוכו, וכאשר מטילים את נושא הצניעות על המסגרת החיצונית – לא בונים אישיות צנועה. לעומת זאת, עמדה תורנית המתייחסת לנשים מצד תודעתן, מוסריותן, חכמתן, כישורי החיים שלהן וכדו', ואף שאינה מתעלמת מהגוף אינה מייחסת לו את החשיבות העיקרית – היא הרבה הרבה יותר צנועה והרבה יותר קדושה. העניין השני הוא המחיר שעמדות אלה גובות מהנשים עצמן. בוודאי שמותר לנשים שרוצות בכך להזדהות עם עמדות אלו, וללכת לאורן, אולם הרצון לחייב את כל הנשים לנהוג כך הוא מעשה שנראה בעיני כבלתי הלכתי וכבלתי מוסרי. לא זו בלבד, אלא שגם עולם הגברים מפסיד מהעובדה שהוא לא נפגש עם מה שהנשיות מייצגת. דווקא אנחנו, המאמינים מאוד ומטפחים את ההבחנה לכתחילה שבין נשיות לגבריות, צריכים לדבוק בעמדה כי הפסד העמדה הנשית ביחס לסוגיות מגוונות גובה מאתנו מחיר כבד. אני מבקש להדגיש כי יש מקומות שבהם למען הצניעות אנו מדירים את עצמנו מעניינים שונים (נראה לי בכלל שקול באישה הוא הדרת גברים ולא הדרת נשים, אולם זה נושא אחר לגמרי), אולם הכל צריך להיות במידה הלכתית ראויה.

ה.      רק לאחר המבט התורני אני מתבונן גם על פני החברה, ועל המצווה הגדולה של "איהוב שם שמיים על הבריות". אמנם, בנושא זה יש פרדוכס מובנה (שכתבתי עליו במאמרי http://www.ypt.co.il/show.asp?id=19971 ) שכן איהוב נעשה בדרך כלל לאור מערכת הערכים של ה"אחר", ואילו אנו מבקשים שיתאהב במערכת הערכים של התורה והאמונה. על כן, בשום אופן אין להציב כקריטריון את התפיסה שיש לדבוק במערכת הלכתית ואמונית רק אם היא מוצאת חן בעיני הבריות. אולם, במקביל, אין להתעלם מהחובה לנהוג בדרך של "כל שרוח הבריות נוחה הימנו – רוח המקום נוחה הימנו", וכאשר רוח הבריות מאוד אינה נוחה מאתנו לשאול את עצמנו האם זהו סימן שמשהו שגוי בדרכנו. אני מדגיש, לאור שיעורי הגמרא הרבים שהבהרתי בהם את ההבדלים בין שני המונחים, שמדובר בסימן ולא בסיבה ! לאמור: רוח הבריות אינה סיבה לשנות עמדה הלכתית, אולם היא בהחלט סימן לבחון האמנם העמדה ההלכתית שאנו מבטאים היא העמדה הנכונה. לעתים התשובה תהיה כן, ואז נאלץ להתעלם מרוח הבריות; לעתים רוח הבריות תגלה לנו כי עיוותנו את דרכה של ההלכה. הבה נשאל את עצמנו האם בסופו של דבר מתקרב עם ישראל לאמונתו ולא-לוהיו בעקבות העמדות שאנו נוקטים או מתרחק, ונשתמש בזה כסימן לבחינה מחודשת של עצמנו.

ו.         דווקא בימים בהם החלוקה בין דתיים וחילוניים מיטשטשת, לטובה, ברוח חזונו של הרב קוק זצ"ל  במאמרו "מסע המחנות", אנחנו צריכים לפתח את הקשר של כל עם ישראל לזהותו היהודית. הקשר הזה נעשה בדרכים מרובות, וב"ה רבים עוסקים בכך. אחד המכשולים בפני הקשר הזה הוא העמדה המבקשת לכפות את דרכה על אחרים, והנתפסת כדרך מעוותת. גם בוז וזלזול בעמדות אחרות אינם נכונים ואינם ראויים, ובשל היותם לא נכונים הם גם מזיקים. לעומת זאת, ההיענות לאותם דברים חשובים בציבוריות הישראלית, מתוך מגמה להשפיע עליהם ולהקשיב להם כאחד, ומתוך מגמה להביא את בשורת תורת ישראל אליהם ולא לקבל אותם כפי שהם – היא המשימה הגדולה המוטלת עלינו היום. אנחנו צריכים להיות אלה שמציעים הצעה הלכתית לחוק לשון הרע (כפי שאנו לומדים עכשיו בבית המדרש הציבורי בישיבה http://www.ypt.co.il/show.asp?id=47692); אנחנו צריכים להיות אלה שמציעים הצעה הלכתית להתמודדות עם מסורבות הגט ומסורבי הגט; אנחנו צריכים להיות אלה המביאים בשורה תורנית בתחום המאבק החברתי; אנחנו צריכים להיות אלה שמביאים בשורה בתחום הצניעות, שאינה מקבלת את אורח החיים הנהוג היום, ובד בבד אינה תובעת לנהוג בניגוד למנהג דרך ארץ פשוטה; אנחנו צריכים להיות אלה שמכוח היחס שלנו לקיימות משנים את אורחותינו בנושאים אלה כפי שהתייחסנו אליהם בעבר. זו השליחות שלנו, ואנו נמלא אותה בדרכה של הישיבה.

 

בכאב גדול, אך גם באופטימיות רבה,

אוהבכם

יובל שרלו

 

 

בית המדרש