ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

להוציא את שפת החרם מהשיח הציבורי

ע"י: הרב יובל שרלו

הרב שרלו מסביר מדוע הוא חושב ששפת החרם צריכה לצאת מהשיח הציבורי. מאמר בעקבות ביטול הקמפיין של בנק לאומי

השורה התחתונה של ביטול מפעל העמותות של בנק לאומי היא שכולם הפסידו. העמותות הפסידו הזדמנות לקבל תמיכה שתעזור להם בפעילותן; שלום עכשיו הפסידה, בשל העובדה שהיא נתפסת ובצדק כמכוערת מאוד; הבנק הפסיד מהלך שיווקי ופרסומי מבריק, שיש בו גם תועלת לציבור; הציבור הפסיד שיח עמותות, רתימת אזרחים רבים להצבעה, ופיתוח קשרים חברתיים של המגזר השלישי; והרשימה עוד ארוכה. כשכולם מפסידים צריך לבחון מה אירע.

שימוש בנשק החרם הוא דמוקרטי והוא חוקי – אלא שלא ברור מפני מה סובר מישהו שהדמוקרטיה והחוק הם חזות הכל ? ביסודו של דבר, השימוש בחרם הוא פעולה כוחנית – לא אלימה, אבל כוחנית. הוא רצון לכפות את עולמך על ה"אחר". כמי שהתנגד לחרמות בצורה רצופה – בין להחרמות דתיות; בין לחרם האומנים; בין לחרם של יש"ע על תנובה; ובין לסוגים רבים ומגוונים אחרים – אני חושב שיש להוציא את הכלי הזה מהשיח הציבורי, ולהותיר אותו למקרים קיצוניים וחריגים ביותר, ובעיקר אלו שנוגעים לגאולת עשוק מיד עושקו, כמו חרם על מקומות שלא נוהגים כדין עם עובדיהם.

בדמוקרטיה מותר לפעול על ידי כוח חוקי: אלימות אינה חוקית, אך כוח מסוגים שונים הוא חוקי. חוק – הוא הפעלת כוח הרוב; חרם – הוא הפעלת כוח הציבור שנענה לו; משטרה – היא הפעלת כוח על ידי השלטון, ועוד ועוד. אולם, כאמור, להפעלת כוח נזק עצום. היא מפסיקה את הדיאלוג ואת הקשר, ויוצרת שבר ונתק; היא מעודד תופעת בומרנג – כמין גאולת דם הנובעת מהחרמה חוזרת והעצמת הראשונה; היא מבקשת להכריע את הכף ולא למצוא דרך בה שני הצדדים יוכלו לחיות עם הפיתרון שנוסח; היא מכניסה הרבה דם רע לשיח הציבורי; ובעיקר – היא הורסת את כל הדברים היפים הכרוכים בנושאים העומדים במחלוקת, בדיוק כפי שההחרמה הנוכחית הביאה להרס של דבר טוב.

זו אולי ההזדמנות להוציא את שפת החרם ו"גאולת הדם" הכרוכה בו מהלקסיקון הציבורי. ההוצאה הזו צריכה להיעשות בהסכמה ציבורית רחבה, וזאת כדי שלא נפעיל את כוח החוק כדי לחסל את כוח החרם, ועל ידי כך נפתח מעגל מחודש של שנאה. מותר להעדיף לקנות במקומות מסוימים; מותר ללכת להופעות דווקא במקומות שמסכימים להם – כל אלה אינם שפה של חרם, והם כלים שראויים לשימוש. אולם את החרם הנגטיבי, האוסר, המאיים, המבקש להכריע – טוב להוציא משפת הדיבור שלנו, ולהשיב אותנו אל המקום בו אנו מחפשים את אחינו ואת שלומם ואת טובתם. 

 

 

בית המדרש