ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

על תג מחיר והמדרון החלק

ע"י: הרב יובל שרלו

במאמר זה, שפורסם לפני כשבוע בעיתון ´ישראל היום´ קורא הרב שרלו גם למתנגדים לתג מחיר לשים לב איך הגענו לכך שנערים פועלים כך

האמונה הכנה התמימה והישרה כי ניתן לעצור לפני שמתדרדרים במדרון החלקלק ולבור העמוק קורסת שוב לנגד עינינו. ההלכה הכירה בכך, ועל כן היא יצרה מחסומים רבים בדמות גזרות חכמים, כנגד ההתדרדרות הצפויה אם לא מתרחקים מגדת המצוק: לא ניתן לעצור "תג מחיר" כנגד פלשתינאים - שהוא פוגרום חמור כשלעצמו - מליפול לפעולות כנגד יהודים; לא ניתן לעצור קריאות לסירוב פקודה המוני – שהן חמורות כשלעצמן – מלהתדרדר לפעולות ממשיות כנגד הצבא; לא ניתן לעצור פגיעה באנשי מנהל הגרים בהתיישבויות – שהיא חמורה כשלעצמה – מלזרוק אבנים על קציני צה"ל; לא ניתן לעצור מאבק כוחני להשלטת צניעות ברשות הרבים הציבורית – שהוא חמור כשלעצמו – מלהתדרדר לפגיעה ממשית במי שאינה מצייתת לכללים; לא ניתן לעצור את אידיאולוגיית "בעמונה מחקנו את חרפת עצמונה" במאבק על המאחזים, מלהתדרדר לתהום שימוש באלימות; לא ניתן לטפח עמדה תורנית, שמדגישה את ההבדלה בין ישראל לעמים אך לא את השליחות ואת המשימה שהדבר מטיל על עם ישראל, ולצפות כי עמדה זו לא תתדרדר לגזענות מאוסה; לא ניתן לטעון כי כל מה שנעשה ביש"ע נעשה על ידי "פרובוקטורים של השב"כ, ולצפות למניעת אלימות. כולנו מתנגדים למה שנעשה בשמנו, אולם לא אזרנו עוז כדי להילחם בעושים, ובוודאי שלא שתפנו פעולה עם גורמי החוק. אין איש שרוצה בהתדרדרות זו, אולם היא באה.

היא נוצרת כי זה טיבם של בני האדם. היא מוזנת דווקא על ידי מי שמתנגד לה בכל תוקף; היא נוצרת בשל מבנה החברה, שיש בה חוליות חלשות, שלוקחות את הדברים צעדים רבים מידי קדימה; היא נוצרת בשל קריצת העין, השתיקה, הרצון שלא להצטייר כמשת"פ, ההגנה מההתקפה כאילו מי שסובר כך סובל מתסמונת האישה המוכה, הכעס המוצדק על פעולות עוולה של השלטונות, ועוד כוחות רבים הפועלים במרחב. היא נוצרת כי בשל הפחד של תדמית המשתפי"ם מסכים הרוב הדומם לבלוע את החרפה שמטילים עליו ה"עשבים השוטים", ואין הוא שם לב כי למעשה הוא הופך להיות שותף.

משתלט עלינו שיח רע. שורש הבעיה טמון בהתפתחות שיח ה"אנחנו" ו"הם" על ציבורים רחבים במדינת ישראל. היחס אל ה"הם" יוצר קורלציה בין נושאים שונים, שכלל אינם קשורים זה בזה, ואף על פי כן הם יוצרים פער בלתי ניתן לגישור, מכוח הגדרת כל האחרים כ"רעים". "הרעים" הם בית המשפט העליון; הרעים הם שלטונות החוק; הרעים הם מפקדי הצבא המתוארים כמי שמטרתם להעביר את החיילים הדתיים על דתם בכוונה תחילה; הרעים הם כמובן התקשורת; הרעים הם המחלקה היהודית בשב"כ; הרעים הם אנשי המנהל הגרים בתוכנו בהתיישבות ביש"ע; הרעים הם הפרקליטות; הרעים הם חברי הכנסת מהשמאל; ועוד ועוד. מנקודת מבט כזו נקשרות סוגיות שונות ומגוונות - נשים והתיישבות, שרות צבאי וצדק חברתי - לתמונת פסיפס אחת המטפחת תחושת מאבק. כשהדברים נתפסים כמלחמת תרבות הם צפים ועולים בדרך זו.

ותוצאת הפרדוכס מתנפצת לנגד עינינו. ההתיישבות ביש"ע היא אחת מהתופעות הנפלאות במדינת ישראל – והיא נתפסת כיום כאיום עליה; הציונות הדתית נושאת בנטל השרות הצבאי הרבה יותר ממשקלה היחסי באוכלוסייה – והיא נתפסת כאיום עליו; החברה הדתית לאומית חיה בצורה מופלאה ביחסים שבין גברים ונשים – והיא מואשמת בהדרה ובעוינות; שליחי חברה אלה עוסקים בצדק חברתי ובטיפוחו, כמו גם בשפת החסד הגדולה – ומוטח בחברה זו כי רק ארץ ישראל מעניינת אותה; ניתן כמובן להאשים את כל העולם בפרדוכס זה, ולטעון כי הוא נוצר ברוע ובכוונת מכוון כדי להכרית אותנו. זה טיבו של שיח "אנחנו" ו"הם". אולם מוטב להסתכל בראי.

אין סכנה גדולה יותר לחברה הישראלית בכלל ולהתיישבות ביש"ע בפרט כאשר נותנים לסוג כזה של שיח להוביל. ההתיישבות לא תתקיים אם היא לא תהיה שלוחה של כלל הציבור בישראל. היא לא תמלא את ייעודה אם היא תקדם את תוכנית ההתנתקות – ההתנתקות שלה מכלל המדינה; היא תיתפס כמכשול לשלום ולא כקידומו. הסכנה הגדולה למפעל ההתיישבות ולתרומה הגדולה למדינת ישראל היא הקריסה מבפנים. הסכנה כי תומכי ההתיישבות ביש"ע, ואפילו אלה שגרים ביש"ע, יחושו כי מחיר ההתיישבות גבוה מידי, וכי אין הם מוכנים לשלם את מחיר הקרע הזה. את הסימנים הראשונים לכך שמענו מזמן, והם הולכים ומתעצמים.

מה אפוא צריך לעשות ? עיקר הכל טמון בשינוי השיח. שינוי השיח משמעותו הבנה כי האמת אינה נתונה במקום אחד ולא בצד אחד, אלא שכל אחד מהחברה הישראלית נוטל אך חלק אחד ממנה; שינוי השיח משמעותו הבנה כי גם לצד השני יש עמדות שהן חשובות מאוד בעיניו, ואנחנו צריכים להתקיים כחברה אחת בדרך שבה חברה מקבלת הכרעות; שינוי השיח הוא הבנה עמוקה בחשיבות שלטון החוק וכללי המחלוקת, והפסקת קריצות העין בשעה שעקרונות ההתנהלות הציבורית מופרות; שינוי השיח משמעותו הפסקת האיומים ופניה לדרכים בהם קובעים מדיניות. ובעיקר – הפסקת שתיקתו של הרוב הדומם, ויצירת אווירה ציבורית חד משמעית בה אנרכיסטים אינם מוזנים עוד.

בשינוי שיח אין די. צריכה להיות החלטה חד משמעית של קבלת השיח הציבורי ככלי היחיד שבו מתקבלות הכרעות במדינת ישראל – פעם אלו שאנו מסכימים להן ופעם לא. אין דרך אחרת. קבלת השיח הציבורי משמעות קבלת הכללים, שמירה קפדנית על החוק ותביעה מאחרים לעשות זאת, תקשורת חופשית אמיתית, הימנעות חד משמעית ובלתי מתפשרת מאלימות, שמירה על כבודם של עובדי ציבור, ובעיקר – חינוך. זה גם יאפשר לטעון טענות יותר מורכבות.

יום אחד יבוא והרב לוינגר יקבל את פרס ישראל על כך שחזה והגה את מפעל ההתיישבות ביש"ע. יום אחד יבוא והחלוצים שנושאים על גבם את האחריות הביטחונית לגוש דן מעצם העובדה שהם מתגוררים בגב ההר יזכו להכרה ציבורית מלאה טוב והערכה; יום אחד יבוא ומערכת החינוך תודה פומבית להתיישבות ביש"ע על שימור רוח הציונות, ועל התרומה הגדולה שלה לחברה הישראלית, לא רק בנושאי ארץ ישראל, אלא גם בהיקף התחומים הענק שהיא עוסקת בו בתחומי הצדק החברתי והקשר למסורת. כדי שיום זה יבוא יותר מהר חייב להיות שינוי דרמטי בהתנהלות, שאם לא כן יפול הבית על כולנו.

 פורסם בישראל היום

 

 

בית המדרש